הרב יונתן זקס, שנפטר בראשית תשפ״א, היה מן ההוגים היהודים החשובים בזמננו. בעשרות ספריו ובהרצאותיו הרבות עסק הרב זקס – שכיהן כרבה הראשי של בריטניה למעלה משני עשורים, כפרופסור בכמה אוניברסיטאות וכחבר בבית הלורדים – בין היתר בשאלת יחסה של היהדות לדתות אחרות ובסוגיות קרובות. בפרק זה נבקש לעמוד בקצרה על תמצית תפיסתו בעניין זה.
את דברינו נפתח בקביעתו של הרב זקס בספרו ״משבר וברית״:

מעניינת במיוחד העובדה שהתנ״ך, על אף שהוא מתמקד כמעט בלעדית בהיסטוריה של בני ישראל אינו פותח בה.1

* הרב יונתן )ג׳וני( סולומון הוא מחנך ומחבר, מלמד במדרשת או״ת לינדנבאום ובעוד מסגרות רבות, מומחה לתורת הרב יונתן זקס שחתם על כתב הסמכתו לרבנות.

1 . הרב יונתן זקס, משבר וברית: מחשבה יהודית מודרנית ופוסט־מודרנית ,מאנגלית: שרה פרידמן, ירושלים: מאגנס, תש״ס, עמ׳ 186.

לצד זאת, כפי שכתב הרב זקס בחיבור אחר, ברור כי–

מאברהם ואילך מתחיל התנ׳׳ך לגולל את סיפורה של משפחה אחת, ואחר כך של אומה אחת, שתהפוך לדוגמה ומופת לאנושות כולה, באשר לדרך שבה עליה לחיות בריבונות האל. ׳׳ונברכו בך׳׳, שב ואומר אלוהים לאבות, ׳׳כל משפחות האדמה׳׳.2

ואכן, אחת משאלות היסוד בהגותו של הרב זקס נסבה על התפיסה היהודית בדבר היחסים בין אברהם ומשפחתו, שנבדלו משאר משפחות האדמה, ובין שאר הציוויליזציה. ובאופן רחב יותר: כיצד צריכים בני אמונה מסוימת להתייחס לאלו שאינם חולקים עימם את אותה אמונה?
כדי לענות על שאלה זו, מתמקד הרב זקס בעיקרון היסודי המובע בראשית התורה, קודם שמוצגות דמותו של אברהם ומשפחתו: העיקרון שכל אדם נברא בצלם אלוהים. מכאן יש ללמוד ש״צלם אלוהים יכול להימצא גם אצל מי שאמונתו אינה אמונתי ושיחו עם אלוהים שונה משיחי״.3
אומנם יש שיראו בתפיסה המדגישה את צלם האלוהים שבכל אדם תפיסה ברורה מאליה; אולם הוגים יהודים שונים טענו כי בעוד שלכל אדם פרטי יכולה להיות מערכת יחסים עם אלוהים, העובדה שליהודים מערכת יחסים ייחודית עם אלוהים והם שונים מכל העמים האחרים – משמעותה שכשהתנ״ך מספר לנו את סיפור התפתחותה של מערכת היחסים בין אלוהים ובין האנושות, אנו לומדים שהיהודים לא רק שונים מעמים אחרים, אלא גם )בהתאם להשקפה הזו( טובים יותר באופן מהותי, נבחרים. האם העובדה שהתנ״ך מספר בעיקר על קורות העברים, בני ישראל, ומתמקד בענף האנושי שהתחיל

2 . הרב יונתן זקס, רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו, מאנגלית: מנשה ארבל, ירושלים:
מגיד ,2016, עמ׳ 80.
3 . הרב יונתן זקס, לא בשם האל, מאנגלית: צור ארליך, ירושלים: מגיד ,2016, עמ׳ 205.

באברהם והמשיך בשנים עשר השבטים, מוכיחה שעם קטן זה הואהטוב שבעמים, המובחר שבכולם?
הרב זקס מאמץ גישה שונה בתכלית ועושה זאת תוך התמקדות בסיפור מגדל בבל שמטרים – כפי שמדגיש הרב זקס – את סיפורו של אברהם:

סיפור מגדל בבל, המופיע בסמיכות לבחירת אברהם על ידי אלוהים, חיוני להבנת היהדות. בסיפור, בני האדם היו ״עם אחד ושפה אחת״ ]...[ אולם האנושות הציבה לעצמה כמשימה להפיל את אלוהים[...]
תשובתו של אלוהים היא פיצול בני האדם ללשונות, עמים ותרבויות שונים. אמנם מספר בראשית עולה הבטחה סמויה ,המופיעה במפורש בספרי נביאים, שביום מן הימים ישוב המצב הראשוני לקדמותו. אולם טרם הגיעה העת; כזאת יקרה רק ב״אחרית הימים״ המטפיסית. בינתיים, ולאורך כל ההיסטוריה ,תהיה התרבות האנושות רבת פנים ואין לצמצמה.4

בעבור רבים, סיפור מגדל בבל אינו אלא בגדר הסבר לעובדה שאנשים שונים בארצות שונות מדברים בשפות שונות; אולם בעבור הרב זקס ,הרעיון שנלמד מסיפור מגדל בבל הוא בסיסי בהבנת התזה המרכזית המצויה בספריו העוסקים בשאלת היחס בין יהדות ובין אמונות אחרות:

ביהדות יש אנלוגיה עמוקה בין אמונה ללשון. עם מסוים מדבר בלשון מסוימת; אין לשון פרטית ואין לשון אוניברסלית. נולדנו לתוך קהילה לשונית: איננו בוחרים להיוולד להורים דוברי עברית או דוברי אנגלית, אך זו עובדה מכרעת ביותר בעיצוב מערכת הרגישויות שלנו. הדובר, בכל שפה טבעית שהיא, הופך שותף בהיסטוריה של תרבות מסוימת: דקי הדקויות של שינויי

4 . הרב זקס, משבר וברית, עמ׳ 186–187.

משמעות בשפה והאסוציאציות שלה עוצבו על ידי העבר, אולם עודן תקפות בהווה. לדבר בשפה כלשהי משמעו להפנים את כללי הדקדוק והסמנטיקה שלה: ללא אלה לא נוכל להביע את עצמנו באופן רהוט ומובן .
ניישם רעיונות אלה ביהדות: האמונה אינה פרטית ולא אוניברסלית. היא תופעה של עם. כפי שאפשר להיוולד לתוך קהילה לשונית מסוימת כך אפשר להיוולד לתוך קהילה של אמונה מסוימת על מחויבויותיה.5

המשמעות של זה, לפי הרב זקס, היא ש–

אין האמונה אוניברסלית ולא סובייקטיבית אלא כשפה, תופעה של קהילות וחוקיהן, מסורותיהן וההיסטוריה שלהן.6

השלכותיו של רעיון זה כבירות. כפי שהרב זקס כתב בספרו ״לכבוד השוני״ שראה אור ב־2002 )ודומה שיש בו התיאור המוצלח ביותר של הגישה היהודית בעבור העולם:(7

הטרנסצנדנטיות הרדיקלית של האל בתנ״ך משמעותה שיש הבדל ממשי בין אלוהים ובין הדת. אלוהים הוא אוניברסלי ;דתות הן פרטיקולריות. הדת היא תרגום של מושג האל לשפה ספציפית, כך שהיא נעשית חלק מחייה של קבוצה, אומה, קהילה של אמונה. במהלך ההיסטוריה, אלוהים דיבר אל האנושות

5 . שם, עמ׳ 189.
6 . שם, עמ׳ 201.
7 .Jonathan Sacks, The Dignity of Difference, London and New York: Continuum, 2002. תרגום עברי של הספר ראה אור בשנת 2008 בהוצאת מגיד תחת השם ״לכבוד השוני״. מסיבות שונות בחרנו להביא תרגום משלנו לפסקאות אלו )וראו בהערה הבאה(. אנו מודים לצוריאל הורוביץ על סיועו במלאכת התרגום.

במגוון שפות: דרך היהדות ליהודים, דרך הנצרות לנוצרים, דרךהאסלאם למוסלמים. 8 רק אלוהים שכזה הוא באמת טרנסצנדנטי – נעלה לא רק מהעולם הטבעי אלא מכל יקום רוחני שבא לידי ביטוי בדת יחידה, בשפה ספציפית של רגישות אנושית.
כיצד טקסט מקודש יכול למסור לנו רעיון שכזה? על ידי הצהרה שאלוהים הוא האל של כל האנושות ושום דת או אמונה אינן צריכות להיות נחלת כלל האנושות. רק נרטיב שכזה יוביל אותנו לראות את נוכחותו של האל באנשים בני אמונות אחרות. רק השקפת עולם שכזו יכולה ליישב את הפרטיקולריות של התרבות עם האוניברסליות של המצב האנושי. המשמעות היא שאמת דתית לעולם איננה אוניברסלית. אך אין משמעות הדבר שהיא יחסית .
ישנו הבדל, שמתעלמים ממנו לעיתים קרובות, בין ״אבסולוטיות״ ובין ״אוניברסליות״. יש לי מחויבות מוחלטת לילד שלי, אבל זו איננה מחויבות אוניברסלית. למעשה, דווקא המחויבות הלא־אוניברסלית הזו, המחויבות האישית, היא יסודה של ההורות – היכולת לחוש קשר לילד הזה, ולא לכל הילדים בלא הבחנה. זה מה שעושה את האהבה לאהבה: לא חיבה כללית לאנשים מסוג כזה וכזה, אלא חיבור פרטיקולרי לאדם מסוים על פי הדברים המייחדים אותו[...]

8 . ראוי לציין שכמה רבנים מובילים התנגדו לחלק מההצהרות שנמצאו בפסקה זו ובספר ״לכבוד השוני״ בכלל, בטענה שהן כופרניות. אף שהרב זקס התנגד למסקנות הללו, ואף פרסם קובץ מראי מקום תורניים בנושא כדי לתמוך בעמדתו, הלחץ הפוליטי גרם לו לפרסם מהדורה מתוקנת של ״לכבוד השוני״ שבהן הצהרות כגון ״במהלך ההיסטוריה, אלוהים דיבר אל האנושות במגוון שפות: דרך היהדות ליהודים, דרך הנצרות לנוצרים, דרך האסלאם למוסלמים״ הוחלפו ב״כיהודים אנחנו מאמינים שאלוהים כרת ברית עם ַעַם יחיד, אך אין הדבר מוציא מכלל אפשרות שעמים אחרים, תרבויות ודתות אחרות, יפתחו כלפיו יחס משלהם, בתוך המסגרת המשותפת של מצוות בני נח״ )לכבוד השוני ,עמ׳ 47(.

אלוהים שנגלה אלינו בתנ״ך אינו מושג מדעי או פילוסופי: הסיבה הראשונה, המניע הראשון, או מחולל המפץ הגדול. הוא הורה, לפעמים זכר )״הֲלֹוֹא ָאָב אֶָחָד לְכָֻּלָּנּוּ״(, לפעמים נקבה
)״כְּאִיׁשׁ אֲׁ ֶשֶׁר ִאִמֹּוֹ תְּנַחֲמֶנּּוּ ֵּכֵּן אָנִֹכִי אֲנַחֶמְֶכֶם״( ולעולם נושא עימו את האהבה שהורה חש כלפי הילד שהביא לעולם.
אלוהים של התנ״ך אינו אל אפלטוני אשר אוהב את האנושות במין צורה מופשטת. הוא פרטיקולריסט ואוהב את כל אחד ואחד מילדיו מחמת מה שהוא: יצחק וישמעאל, יעקב ועשו ,ישראל והעמים. אין ספק שלאחד מהם הוא הועיד גורל מסוים ,אך הוא בירך גם את האחרים, כל אחד בדרכו. אלוהי אברהם מלמד את האנושות אמת מורכבת יותר מאשר זו שניגודים פשטניים – פרטיקולרי/אוניברסלי, אינדיבידואל/מדינה, שבט/אנושות – היו מאפשרים לנו.
אנו פרטיקולריים וגם אוניברסליים, דומים וגם שונים ,בני אנוש אבל גם איבר ממשפחה מסוימת – מהקהילה הזו ,מההיסטוריה הזו, מהמורשת הזו. הפרטיקולריות שלנו היא החלון לאוניברסליות, ממש כשם ששפתנו היא הצוהר היחיד שלנו להבנת העולם שאנו חולקים עם דוברי שפות אחרות.
אלוהים אינו רוצה שבני כל האמונות והתרבויות יהיו זהים ,ממש כמו שהורה לא היה רוצה שילדיו יהיו זהים. זהו הקישור המושגי בין אהבה, יצירה וגיוון. אנחנו עובדים את אלוהים, יוצר השוני, על ידי נתינת כבוד לשוני.9

כפי שברור מקריאת הציטוט דלעיל, רעיון ״האוניברסליזם הפרטיקולרי״ – המכיר ברעיון הבחירה בעם היהודי אך איננו מנתב אותו לטובת ייסוד היררכיה חברתית או רוחנית או חיזוקה – הוא רעיון מרכזי בהשקפת העולם של הרב זקס.10 אנחנו לומדים מכאן ש״יש

9 .Sacks, The Dignity of Difference, pp. 55–58 .
10 . להרחבה בדבר גישתו של הרב זקס בסוגיה זו ולדרך שבה הגיע למסקנותיו ,

אלוהים אחד ]...[ יש אמונות רבות. הקביעות האלה מלמדות אותנושאלוהים גדול מהאמונה״. בהתבסס על הנחת המוצא הזו, הוא קובע ש״אמונות הן כמו שפות״.
הרב זקס מסביר כיצד:

קיומה של השפה האנגלית איננו מחליף או בא במקום קיומה של הצרפתית, האיטלקית או שפת אורדו. כל שפה משמרת סט ייחודי של רגישויות. יש דברים שאפשר לאומרם בשפה אחת אבל אי אפשר לתרגם לאחרת מבלי לאבד משהו בתרגום. זו הסיבה שריבוי השפות מעשיר אותנו, ואנו נהפוך עניים יותר אם אחת מהן תיעלם. אכן, הן מתארות את אותה מציאות כשם שהדתות כולן מובילות לאלוהים אחד. הן אינן מאיימות אחת על השנייה, ואינן צריכות לאיים. להאמין אחרת משמעו להתבלבל בין דת ובין אלוהים.11

משמעות הדברים הללו היא שכדי שיהודים יוכלו ליצור קשרים עם מאמינים באמונות אחרות, להמשיך להחזיק באמונתם באל אוניברסלי ולשמור אמונים לאמונתם הפרטיקולרית, מן ההכרח שיאחזו בהבחנה בין ״דת״ ובין ״אלוהים״:

כי אף שה׳ הוא אלוהינו, הוא גם אלוהי העולם כולו, הנגיש לכולם: האל המברך את ישמעאל, האל המורה לבני יעקב שלא לשנוא את צאצאי עשו, האל המאזין לתפילתם של זרים, ושליחיו נראים כזרים. רק אמונה המכירה בשני סוגי הברית, הברית האוניברסלית והברית הפרטיקולרית, מסוגלת להבין כי צלם

"Interview with Chief Rabbi Lord Jonathan Sacks, October 29, 2012", ראו
Aaron W. Hughes and Hava Tirosh-Samuelson (eds.(, Jonathan Sacks:
.Universalizing Particularity, Brill, 2013, pp. 122–123
Jonathan Sacks, Celebrating Life: Finding Happiness in Unexpected Places, . 11
.Bloomsbury, 2019, p. 155

אלוהים יכול להימצא גם אצל מי שאמונתו אינה אמונתי ושיחו עם אלוהים שונה משיחי.12

לצערנו, כפי שמסביר הרב זקס, יהודים רבים מדי נתפסים רק לאחד מהממדים האלה. מי שמתרכזים בפן האוניברסלי קוטעים את החוט הנצחי המקשר אותם עם בני אמונתם; ובאופן דומה, מי שמתמקדים בפרטיקולריות לבדה מחריבים את הכבוד לבעלי אמונות אחרות ואת ההזדמנות להזדהות עימם. כפי שכתב הרב זקס:

הבקע בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם ]...[ הוא סטייה מהזהות המסורתית – וזאת דווקא בשעה שעתיד היהדות והעולם תובע מהיהודים להחזיק בשתי הרגישויות גם יחד.13

עד לנקודה זו, עשויים היינו לחשוב שהרב זקס מפנה את מסר האוניברסליות הפרטיקולרית רק ליהודים; אולם רבים מספריו ממוענים יותר לקוראים הלא־יהודים מאשר לקוראים היהודים. הרב זקס האמין שבני כל האמונות צריכים לאמץ את הגישה החוגגת את ייחודיותה של כל דת ולהפנים כי ״אלוהים גדול יותר מהדת״.
כפי שהרב זקס הסביר, במהלך פיתוח הרעיון – שמאוחר יותר הוא העניק לו את השם ״כבוד השוני״ – הוא מסר שיעורים לקשת רחבה של סטודנטים, מהם מאמיני הסיקיזם, מוסלמים והינדואיסטים .הרב זקס סיפר כי כשהכיר לסטודנטים עיקרון זה, ״שמתי לב כיצד הסטודנטים מאמיני הסיקיזם, המוסלמים וההינדואיסטים נעשו גבוהים בכמה סנטימטרים אחרי השיעורים שלנו. הבנתי שהרעיון התיישב אצלם בלב משום שהם אמרו לעצמם: תמיד ידענו שאנחנו שונים, אבל

12 . הרב זקס, לא בשם האל, עמ׳ 205.
13 . הרב יונתן זקס, בלשון עתיד, מאנגלית: צור ארליך, ירושלים: מגיד ,2021, עמ׳ 108.

גם חשבנו שזה דבר רע; לפתע הבנו שהקונספט הזה עובד. הרעיוןהזה היה מונח אפוא אצלי עוד לפני אירועי ה־11 בספטמבר״.14
כדי להסביר למה התכוון הרב זקס במילים הללו, כאשר התייחס ל־11 בספטמבר, חשוב להבין שאומנם חלק ניכר מתהליך החשיבה שהוביל לכתיבת ספרו ״לכבוד השוני״ הבשיל וגם הובע על ידו לפני 2001, אך רק אחרי מתקפות הטרור של אל־קעידה ב־11 בספטמבר ,הסכנה שהוצגה בידי אלו המתייחסים לדתם בתור הדרך הבלעדית לאלוהים ולגאולה הפכה ברורה לחלוטין. כפי שהרב זקס כתב מאוחר יותר:

אמונה אחת, יותר מכל אמונה אחרת זולתה נושאת באחריות לטבח של יחידים על מזבחות האידיאלים ההיסטוריים הגדולים: האמונה שאנשים שאינם שותפים לאמונתי, לגזע שלי או לאידאולוגיה שלי, אינם שותפים גם לאנושיותי.15

בהתאם, בספרו ״לא בשם האל״ כתב הרב זקס כי בידינו היכולת להימנע מאלימות בין בני אמונות שונות אם נטה אוזן לתשובה שהציע התנ״ך, שלפיה–

יש דבר העומד מעל ומעבר להבדלים בינינו. הדבר הזה הוא אלוהים, והוא טבע את צלמו בכל אחד מִאִתנו. ומשום כך חייו של אדם קדושים, ונפש אחת שקולה לעולם שלם. אחדות האל תובעת מִאִתנו לכבד את הזר, את הנכרי, את השונה, מפני שאף על פי שהוא אינו עשוי בצלמנו – מוצאו, אמונתו או תרבותו אחרים משלנו – הוא עשוי בצלם אלוהים.16

14 ."Interview", p. 123 .
15 . הרב יונתן זקס, לכבוד השוני, מאנגלית: צור ארליך, ירושלים: מגיד ,2008, עמ׳ 39.
16 . הרב זקס, לא בשם האל, עמ׳ 195.

בסופו של דבר, הרב זקס האמין ש״ריבוי האמונות אינו טרגדיה אלא מתנה של אלוהים, שנמצא קרוב אלינו יותר משאנחנו קרובים לעצמנו בעוד הוא נוכח גם בחיים שונים לחלוטין משלנו״:

כי מאחר שהמין האנושי על שלל גווניו אינו יכול להצטמצם לכדי צלם יחיד, כך האל אינו יכול להצטמצם לכדי אמונה אחת או שפה אחת. אלוהים קיים בשונות, ולפיכך בוחר הוא כֵעֵדו עם הדֵבֵק בשונות.17

לכן–

האתגר הגדול ביותר שניצב בפני דתות בעידן הגלובלי הוא האם, בשורה התחתונה, הן מסוגלות לעשות מקום אחת עבור השנייה, בזיהוי שלהן את צלם האלוהים באדם שאינו דומה לי ,ובשמיעת קולו של אלוהים כשהיא מדוברת בשפתו של אחר.18

17 . הרב זקס, רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו, עמ׳ 66.
18 .Sacks, Celebrating Life, p. 155 .