אחד מן ההוגים הגדולים המעניקים מקום נכבד לתופעת הדתות בקרב אומות העולם הוא רבי נתנאל בירב פיומי) 1090–1165 בערך(. רבי נתנאל היה נגיד וראש רבני תימן; ובאיגרתו המפורסמת של הרמב״ם ,איגרת תימן, שיועדה לבנו, מכנה אותו הרמב״ם ״מורנו ורבנו״. ספרו העיקרי של רבי נתנאל הוא החיבור ״בֻּסְַּתַּאן אַלעִקּוּל״, חיבור שנכתב בערבית ועוסק בענייני פילוסופיה ומוסר. לדברי המחבר, הוא כתב את ספרו כתגובה ל״חובות הלבבות״ של רבינו בחיי, שעליו הוא חולק בעניינים יסודיים ועקרוניים. החיבור תורגם לעברית על ידי הרב יוסף קאפח שהעניק לו את השם ״גן השכלים״. במבואו לתרגום כתב הרב קאפח כי ספרו של רבי נתנאל היה רב חשיבות בעבור הרמב״ם והשפעתו ניכרת באיגרת תחיית המתים וב״מורה הנבוכים״ .

בפרק השישי של ספרו מציג רבי נתנאל משנה סדורה ביחס לדתות אומות העולם. על פי עמדה זו, לא רק שלדתות אחרות יש מקום על פי היהדות, אלא שמקורן של דתות אלו הוא נבואה שהתקבלה בקרב הגויים מפי ה׳.
לדברי המחבר, כשם שהקב״ה שלח נביאים לאומות העולם קודם מתן תורה, כך לא מן הנמנע שישלח אליהם נביאים לאחר נתינתה, ואף מסתבר ומתחייב שכך יהיה, ״כדי שלא ישאר העולם בלי דת״ ]1[. דברים אלו מאלפים במיוחד כיוון שהם מציגים באופן חד־משמעי את חשיבותן של הדתות בקרב האומות, את היותן חלק מרצון ה׳, ואת מקורן האלוהי הפוטנציאלי.
לדעת רבי נתנאל, על כל אומה חובה להתנהג על פי הנבואה שהיא קיבלה, ובכך עובדת כל האנושות את הקב״ה, כל אומה על פי דרכה ]5[. בהקשר זה יש לשים לב לשלושת השלבים במהלך הלוגי שמציג רבי נתנאל: )א( ה׳ יכול לשלוח נביאים למי שהוא חפץ – הוא שלח בעבר נביאים לאומות ויכול לשלוח כאלה גם בהווה; )ב( רצון ה׳ הוא שהעולם לא יהיה בלי דת משום שה׳ חפץ בטובת האנושות וממילא בדתיות של בני האדם כולם; )ג( ה׳ שלח לכל עם התגלות התואמת את תכונתו: ״לפי שהוא היודע בתועליות ברואיו ובמה שמתאים להם״ ]5[. החיבור בין שלושת היסודות הללו הוא זה שמביא את רבי נתנאל למסקנה כי ישנן דתות נוספות שנוכחותן איננה רק לגיטימית אלא היא מימוש של התגלות נבואית התואמת את מה שמתאים לנמעניה, וכי ״חובה על כל אומה להתנהג במה שהגיע לה ובא לידה, ותלך אחרי נביאיה וכהניה וראשיה״. ממילא, היא מחייבת גם את עם ישראל בסובלנות וכבוד כלפי דתות אחרות, כך ש״ראוי לנו להישמר במה שיש כבר בידינו, ואשר גדלנו עליו, ולא נתנגד לשום אדם משאר הדתות״ ]5[.1

1 . עיון בהקשרו של הפרק מלמד שהדברים מכוונים בראש ובראשונה לאסלאם .

תפיסתו של רבי נתנאל דומה לתפיסה מפורסמת של הרמב״ם ,שנעסוק בה בהמשך, שלפיה דת מחייבת התגלות. אלא שהרמב״ם האמין רק בהתגלות למשה בסיני וממילא סבר שחסיד אומות העולם חייב לקיים את מצוות בני נח מתוקף התגלותן בהר סיני; בעיני הרמב״ם, זוהי תמצית הדתיות של האומות. לדעת רבי נתנאל, הצורך בהתגלות מביא למסקנה הפוכה כמעט: כיוון שה׳ איננו חפץ בעולם ללא דת, הרי שהתגלות כזו הייתה גם לאומות נוספות והיא העומדת ביסוד דתותיהן.
הגותו של רבי נתנאל לאורך פרק זה של ספרו מכילה חידושים מרתקים נוספים. המפגש המרכזי של פיומי באופן טבעי היה עם האסלאם, וחלק משמעותי מן הפרק מוקדש לפרשנות ולהוכחות מתוך הקוראן עצמו שהתורה לא בטלה וכי היא מחייבת את העם היהודי, אלא שישנן התגלויות נוספות לעמים אחרים המחייבות אותם למערכת דתית משלהם ]3[. פרשנות זו של הקוראן נתפסת בעיני חוקרים רבים כהבנה הפשוטה של דברי הקוראן;2 ומלומדים מוסלמים שונים קוראים כיום לחזור לתפיסה מקורית זו.3 מעניין לציין שהיא מזכירה מהלך מקביל שעשה הרב יעקב עמדן ביחס לכתבי היסוד של הנצרות, שלדבריו לא באו לבטל את התורה כלל, כמפורט להלן בפרק המוקדש לו.

הרב קאפח מציין שההקשר של הספר הוא תקופה של רדיפות של היהודים על ידי המוסלמים ולכן ״ברור שהכרח המסבות וגורמי הזמן והמקום הם שהביאו וחייבהו להניח יסודות אלה ולהאריך בהם״ )שם, עמ׳ יא–יב(. יחד עם זאת הרב קאפח מוסיף ״וחלילה חלילה שמחברו סטה מן המסורת היהודית״ .

2 Joseph Lumbard, "The Quranic View of Sacred History and Other .
Religion", Seyyed Hossein Nasr (ed.(, The Study Quran, HarperCollins,
.2015, pp. 1765–1777
3 . ואכן, פרופ׳ תמר מטוואלי טוען כי מכיוון שהאסלאם הוא ענף המסתעף מהסיפור היהודי, הרי שכל פגיעה ביהדות ובתורה מערערת בסופו של דבר את האסלאם עצמו, ואילו כבוד ולגיטימציה כלפי היהדות מחזקים את יסודות האסלאם .
Tamer Mohamed Metwally, Bias against Judaism in Contemporary ראו
Writings: Recognition & Apology, Translated by Ben Abrahamson,
.Alsadiqin Press, 2020

אחד המקורות הבולטים שמחזקים תפיסה זו הוא סורה 5, סורתהשולחן, המאשרת את ההתגלויות שהיו לפניה:

הורדנו את התורה ממרומים, ובה הדרכה ואור. על־פיה היו הנביאים אשר התמסרו חורצים משפט ליהודים, וגם הרבנים והחכמים שפטו על־פי ספר אללה שהופקד בידיהם למשמרת
]...[
הורדנו אליךָ ממרומים את הספר ]=הקוראן[ למען יַגַלה את האמת, ויאשר את הספרים אשר ִנִגלו לפניו ויהיה נאמן לשומרם. על כן שפֹוֹט ביניהם על פי כל אשר הוריד אללה ממרומים, וַאַל תיטה אַַחַר משוגות לבם לסור מן האמת אשר נגלתה בפניךָ. לכל אחד בכם נַָתַנו חוק ומנהג, ואילו חפץ אללה היה עוׂשׂה אתכם אומה אחת, ואולם חֵָפֵץ הוא לבחון כיצד תנהגו בכל אשר נתן לכם. על כן ַשַאפו להיות ראשונים במעׂשׂים טובים, כי ֶאֶל אללה תשובו כולכם, ואז יודיעכם את כל הדברים אשר נחלקתם בהם. שפוט ביניהם על פי כל אשר הוריד אללה ממרומים[...] 4

כיוון שרבי נתנאל רואה את האסלאם כדת המבוססת על התגלות אלוהית, ממילא הקוראן הוא לדידו ספר שיש בו השראה. לכן, באופן מרתק, את עמדתו שלפיה ישנו ריבוי התגלויות מכוון, שנועד לייסד דתות שונות, הוא מבסס על הקוראן! הוא אומנם כותב שזוהי סברה מתבקשת – שאלוהים לא יחפוץ להשאיר את עולמו ללא דת וממילא מסתבר שישלח נביאים לאומות רבות – אך בקוראן הדברים כתובים במפורש. את דבריו חותם רבי נתנאל בקביעה כי כל הגוונים השונים והדתות השונות שבים בסופו של דבר אל האחדות האלוהית הכוללת כול:

4 . קוראן, סורה 5: 44–48 )מהדורת רובין, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב ,2016(.

שהכל מאל אחד, ואליו חוזרים, והכל מתפללים אליו ופונים כלפיו, וכל נפש צדקת נעתקת אליו, כמו שנאמר: ״והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנּהּ״ )קהלת יב, ז( ]5[.

עם זאת, גם במסגרת העמדה העקרונית הפלורליסטית כלפי דתות שונות, מעניק רבי נתנאל מעמד מיוחד לעם ישראל: ״ולפיכך בחר בנו ה׳ ונתן לנו את תורתו ומצוותיו, וחייב אותנו חיובים גדולים שלא חייב שום אומה לפנינו ולא אחרינו כדי שירבה בכך את גמולנו״ ]2[. מעניין כי גם בסוגיה זו ניכרים צורת חשיבתו הייחודית ויחסו לאסלאם כאל תופעה נבואית: את המעמד הייחודי של עם ישראל הוא מבסס מתוך הקוראן! כלשונו )גן השכלים, פרק ו:(

וכבר דברה בזה תורת הערבים במה שהטיב לנו וגידלנו ישתבח על כל באי העולם כולם כאמרו ״אתם בני ישראל זכרו טובתי אשר הטיבותי לכם ואשר גידלתי אתכם על כל באי העולם כולם״ )סורת אלבקרה ,40, 47, 122( ]2[.

נקודה משמעותית אחרונה שעליה נעמוד כאן היא היחס בין מצוות בני נח לבין תורת משה וההתגלויות שכוננו את הדתות האחרות, כגון האסלאם. רבי נתנאל סבור שתורת משה וכן הקוראן לא באו לבטל את מצוות בני נח אלא להוסיף עליהן ]4[.6 כלומר מצוות בני נח הן תשתית שהתגלות ה׳ בדורות הבאים מרחיבה ומפתחת. לדבריו, כל התגלות חדשה אינה ״מוחקת״ ומבטלת את ההתגלויות שקדמו לה אלא מפתחת אותן למקומות חדשים, בהתאם למה שמאפשר הזמן .

5 . הביטוי ״שהכל מאל אחד ואליו חוזרים״ מזכיר עד מאוד את דברי הקוראן שנכתבו בהקשר דומה, ״כי אל אללה תשובו כולכם״ )ראו לעיל.(
6 . קביעה זו מגיעה כנגד טענה שעלתה בפולמוס היהודי־מוסלמי שלפיה הקוראן בא לבטל את התורה. הקביעה ששבע המצוות לא התבטלו מנסחת עיקרון כולל יותר: התגלות חדשה אינה מבטלת התגלות ישנה.

אברהם אבינו אינו מבטל את חשיבותה של קומת בני נח, והתורהשניתנה בסיני אינה מבטלת את מצוות אברהם אבינו .
הגותו של רבי נתנאל בירב פיומי מעניקה אפוא מקום של כבוד לתופעת הדתות בקרב האומות בכך שהיא רואה בהן תוצאה של התגלות ושל רצון אלוהי המכוונים כולם לעבוד את ה׳ אחד.

דע אחי שאין מן הנמנע שה׳ יתברך ויתעלה ישלח לעולמו את מי שירצה מתי שירצה, כי שפע עולם הקדושה תמיד נמשך בלתי פוסק והחומר הנכבד מן העולם העדין אל העולם הכבד מתמיד להצלת הנפשות מים ההיולי, ואת עולם הטבע מלהישמד באבדון ואש גהינום .והוא ישתבח כבר שלח אל האומות נביאים מלפני מתן תורה, כמו שאמרו חכמים ז״ל שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם קודם מתן תורה ואלו הן לבן יתרו ובלעם איוב ואליפז ובלדד וצפר. ואין מן הנמנע שישלח אליהם מי שירצה אחרי נתינתה, כדי שלא יישאר העולם בלי דת, וכבר אמרו הנביאים שהוא ישתבח ייעבד ממזרח השמש ועד מבואו על ידי העמים שנאמר: ״ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים״ וכו׳ )מלאכי א, יא(, ואמר: ״כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון״ )ישעיהו מה, כג(. אלא שהוא ישתבח בחרנו וכבדנו מכל העמים ,לא בגלל צדקתנו שקדמה, אלא מחסדי ה׳ על אבותינו אברהם יצחק ויעקב שנאמר: ״לא מרֻּבּכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם״ וכו׳ )דברים ז, ז–ח[...] (

ולפיכך בחר בנו ה׳ ונתן לנו את תורתו ומצוותיו, וִחִייב אותנו חיובים גדולים שלא חייב שום אומה לפנינו ולא אחרינו, כדי שירבה בכך את גמולנו[...]
וכבר דברה בזה תורת הערבים במה שהטיב לנו וגידלנו ישתבח על כל באי העולם כולם, כאמרו: ״אתם בני ישראל זכרו טובתי אשר הטיבותי לכם ואשר גידלתי אתכם על כל באי העולם כולם״ )סורת אלבקרה ,40, 47, 122(, זה שאמר ואני גידלתי אתכם היא גֵזֵרה מוחלטת ואינו סיפור. וכך דיברה בפרשיות רבות כעין זה [...]
וצדיק הוא בוראנו שחייב אותנו מה שלא חייב זולתנו, ודקדק עמנו יותר מהם, והענישנו מה שלא הענישם, וזה מאהבתו ישתבח לנו כדי לרוממנו כמו שנתבאר בתחילת הפרק. והעידו בכך תורתנו ותורתם, ולא יוכלו להכחיש את זה כלל, ובייחוד מה שכבר הבטיח ישתבח לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שנאמר: ״למען הקים אותך היום לו לעם״ )דברים כט, יב( ונישא לזה משל, לאדם רופא מומחה נכנס לבקר שני חולים, וראה אחד מהם נוטה למות והשני נמצא במצב שיש תקווה שיתרפא: אמר הרופא לאנשי ביתם שמרו על זה שלא יאכל כי אם מזון פלוני ולא ישתה כי אם משקה פלוני במידה, ולא ימלא כֵרֵסו במאכל ומשתה, וכוונתו על החולה שיש תקווה לרפואתו. ואמר להם הניחו זה החולה השני לרצונו, יאכל מה שירצה וישתה מה שירצה בלי מידה, ולא תמנעוהו משום דבר, לפי שכבר נתייאש מרפואתו.

]...[ ושהתורה לא הוחלפה כמו שמדמים בהתגברם עלינו והשפלתם לנו והעדר תשועתנו, מזה אמר ״כאשר לפני ואמת למה שלפני מן התורה״ )סורת עלעמרון ,50(. ואמר "איך ישפטוך ובידיהם התורה שבא משפטי ה׳ ומשפטי ה׳ לא ישכחו לעולם" )סורת אלמאידה ,42(. ואמר ״לא תמצא שדבר ה׳ יתחלף״ )סורה פאטר ,43( וכוונתו בזה על התורה. ואם כן האיך נחליף תורתו ודתו שניתנו על ידי משה ע״ה. ולכן לא ראוהישרים מאבותינו לשנות תורת ה׳ ודתו שנתקבל ממשה שלוחו, ואנחנו נלך בעקבותיהם ונתנהג בדרכיהם הישרים בקיום התורה ועשיית מצותיה ודיניה, ואסור לשנותה ולא להחליפה. ואמר "רוצה ה׳ לבאר לכם ולהדריככם בחוקי מי שקדם לכם" )סורה אלנסא ,26(. הרי ראיה שהוא שליח אליהם ולא לימי שקדם להם. ואמר ״אתם בעלי הספר לא יתקבל מכם שום מעשה עד שתקיימו את התורה״ )סורה אלמאידה ,67(. ואמר "אם אתה מסופק במה שנאמר לך שאל למי שניתן להם הספר לפניך״ )סורה יונס ,94(. ומשמע שלא ציווהו לשאול מספר שכבר החליפו ]...[ וכן אם יתעקשו נגדנו הווכחניים אשר לא מבני אמונתנו שתורתנו הוחלפה, נענה להם תשובה משתיקה. מה אתם אומרים במה שבא על ידי משה הנביא ע״ה, האם הוא סכלות או חכמה, ובוודאי שלא יוכלו לומר סכלות כי אם חכמה. והנה מספיקה להם תשובה זו ,שהחכמה לא תשתנה ולא תומר ולא תוחלף ולא תתחלף, וחלילה לה׳ ישתבח שיצווה ציווי על ידי נביא באותות ומופתים ונפלאות ושינויי טבע בשמים ובארץ ואחר כך יימלך ויחליף אותו ויבטלנו. אלא הוא ישתבח אפשר שיוסיף לצוות למי שירצה וישלח את מי שירצה אל מי שירצה, כיוון שכל העולמות שלו וקניינו, והראיה שהוא ישתבח שלח אל כל עם שליח בלשונם אמרו בספר הקוראן: ״ולא שלחנו שליח כי אם בלשון עמו״ )סורת אבראהים ,4(. ואילו היה שלוח אלינו כי אז היה בלשוננו. וכן אילו היה אלינו לא היה אומר לו: ״אתה מן הנשלחים להזהיר עם שלא הוזהרו אבותיהם״ )סורת ים 6( והרי כוונתו העם שהיו עובדים את האלילים והפסילים. אבל אנחנו הרי לא פסקו מאבותינו אזהרות המזהירים בכל הדורות, וכן לא פסקו מהם השליחים, והרי הייתה שליחותו לעם שלא הוזהרו אבותיהם, ואין להם תורה שיוכשרו בה, ולפיכך הכשירם אל תורתו כיון שהם זקוקים לה, אבל זולתם הרי יש לו משהו שיוכשר בו. לכן אין ראוי לשום אדם להתנגד לשאר האומות, כיון שדינם ועונשם הוא בידי זולתנו, ישתבח ויתעלה. אלא חובה עלינו ליראה אותו ולבטוח בו כעין מה שציוונו בתורתו שניתנה על ידי נביאינו שנאמרו בה בריתות עליהם ועלינו כמו שאמרנו לעיל.

ואם יאמרו ספרנו ]=הקוראן[ החליף ספרכם ]=התורה[ כדרך שספרכם החליף ספרו של אברהם, נאמר להם שאין זה נכון, אלא אנחנו עומדים בתורת אבינו אברהם ]...[ וכאשר שלח ה׳ ישתבח ביד משה תורת בני ישראל ]...[ והוסיף על מצות אברהם ע״ה כפי שחייב הזמן את הדבר ,ולא ביטל מצות אברהם ]...[ ואין זה החלפה. וכן ציווה על בני נח שבע מצות מחמת מיעוטם, ולא היה הזמן סובל יותר מהם, עד שבא אברהם ע״ה והוסיף ה׳ לצוות עליו כמה מצוות.

דעו כי ה׳ יתעלה ציווה שיעבדנו כל עם בתורתו, והתיר לכל עם דברים שאסרם על אחרים, ואסר עליהם דברים שהתירם לאחרים, לפי שהוא היודע בתועליות ברואיו ובמה שמתאים להם, כידיעת הרופא המומחה בחולים, יתעלה ה׳ מכל דימוי ואז ימנע מהם מי שירצה, ויתיר למי שירצה האכילה והערבוב ואין להם להתווכח עמו בשום דבר, לפי שכבר מסרו בידו ההאמנה והצדק והיושר ]...[ ולכן ראוי לנו להישמר במה שיש כבר בידינו, ואשר גדלנו עליו, ולא נתנגד לשום אדם משאר הדתות, כי אז נהיה כעניין שנאמר: ״שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי״ )שיר השירים א, ו( .
ויש לפקודת ה׳ על כל בריותיו במה שרצה ואיך שרצה משל יפה. והוא, למלך שחייב בני מדינתו לבנות ארמון, והרי מהם בבניין ומהם בנגרות ומהם בכיּוּר ומהם בצורפות ומהם במסגרות, מהם מי שהיה משתדל במה שציווהו המלך, ומהם מי שהיה מתרשל, ומהם מי שהיה נוטש עבודת המלך, ופרנסת כולם הייתה ניתנת מאת המלך ,והידיעות עליהם היו מגיעות אל המלך, והמתין להם עד שהזמינם לעשות אתם חשבון על מה שעשו ממה שציווה עליהם, וגמל למטיבים מאנשי כל אומנות כפלים ממה שעשו. וגמל למריעים מאנשי כל אומנות כמו שעשו, ואז לא תועיל למתחרט חרטתו מכיוון שלא הקדים לעשות טוב. כך הבורא יתעלה שבחו, כבר הרשה בחרבן העולםובניין האחרית, ושלח את הנביאים בכל דור וזמן לזרז את הברואים על העבודה ומעשה הטוב ולהנחותם בדרך הישר, מי שניצול מהם הרי ניצול בדבר ברור, ומי שאבד הרי אבד בדבר ברור. ולכן חובה על כל אומה להתנהג במה שהגיע לה ובא לידה, ותלך אחרי נביאיה וכהניה וראשיה, ולא נשאר אף אחד בלי תורה, שהכול מאל אחד ,ואליו חוזרים, והכל מתפללים אליו ופונים כלפיו, וכל נפש צדקת נעתקת אליו, כמו שנאמר: ״והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה״ )קהלת יב, ז.(

שבעת הכוכבים וי״ב המזלות הם יסוד הכוחות, ועליהם רמז כל נביא ובעל תורה. מה שהם יסוד העולם ]...[ וכך קבעו לנו בתפילה שבה אנו ניגשים לפני מלך מלכי המלכים, ומסדירים לפניו צרכינו, ושואלים ממנו חפצינו, ומתוודים על חטאינו, ומבקשים להצדיקנו ולהישירנו .ועשו אותם שמונה עשרה ברכות, עם הראשונה שהיא העיקר תשלום תשע עשרה, והרי הם כנגד שבעה ושנים עשר ]...[ ואפילו זה של הערבים לא בא להם אלא לפי דרכם הם, והגבילם בהזכרת ארבע מילים, הכוללים תולדותיהם על שבעה וי״ב בכתב הערבי. ולא ישיגו את זה אלא המלומדים שבהם, אבל הסכלים לא ידעום ולא את עניינם .והוא שאמר להם שכל האומר ״אין אלוה אלא ה׳״ ויצרפו אליהם את שמו כאילו הוא שליח. והם סבורים שכבר הגיעו לידי השגה בביטויים אלו ושהם יבואו לגן עדן, ואילו הייתה כוונתו בכך לכך, לא היה מסכים עמו אף אחד מבעלי השכל. אלא שיהא האדם אחרי שיודה בה׳ ישתבח יעשה כל מה שראוי לעשות, מה שציווה בו ה׳ על ידי כל נביא לעמו. ואם היה אדם הולך לגנוב ולרצוח ולנאוף ולעשות מה שלא ירצה ה׳ ויאמר כמה מלים שבהם ייכנס לגן עדן, דבר זה לא יקבלהו משכיל כלל ואינו מתקבל. אלא יש להם עניינים אצלם בכתבם ואופן כתיבתם הרומז בכך לידיעת השבעה והי״ב אשר הם עיקרי הנבראים ויסודות הנמצאים. ואם נתברר זה לאדם וידע אותו וייחד וירומם, אז יהיה ראוי להיכנס לגן עדן ויגיע אל הטוב התמידי .אבל מה שמיוחד למלים האלה מניין אותות ״לא אלה אלא אללה״ – י״ב, ומספר חלקיהם בכתיבתם – שבע, הרי י״ט. והוא שתיבת ״לא״ חלק, ו״אלה״ שני חלקים, ו״אלא״ שני חלקים, ו״אללה״ שני חלקים ,הרי נוספו שבע.7

7 . בכתב ערבי ישנן מילים המחולקות לשתיים .