רבי יוסף אלבו) 1380–1444( חי בספרד בתקופה שבה סבלו היהודים מרדיפות קשות בידי הנוצרים. כילד, בשנת 1391, חווה ר״י אלבו פוגרום קשה שבו נרצחו מספר רב של יהודים ורבים אחרים התנצרו כדי להציל את עצמם. ב־1414 היה ר״י אלבו מנציגי היהדות בוויכוח טורטוסה – מהוויכוחים המפורסמים ביותר בימי הביניים. את הוויכוח יזמו הנוצרים, והמשתתפים היהודים הוגבלו בהגבלות שונות, כגון איסור להעלות ביקורת על הנצרות – כך שלמעשה הוויכוח היה מזימה נוצרית על מנת לקדם את התנצרותם של יהודי ספרד .
ספרו המפורסם של רבי יוסף אלבו, ״ספר העיקרים״, מציג את עיקרי האמונה היהודית ותוך כדי כך מתפלמס באופן גלוי וסמוי עם הנצרות. בספר מבדיל ר״י אלבו בין ״דת נימוסית״ ו״דת אלוהית״: דת נימוסית עוסקת בתיקון המדינה, ואילו דת אלוהית מביאה לידי שלמות המידות והדעות ולעולם הבא ]1[. דת אלוהית טעונה לדבריו שלושה עיקרים: מציאות ה׳, תורה מן השמיים ושכר ועונש. ממילא ,הנצרות לטענתו איננה דת אלוהית, כיוון שאמונת השילוש פוגעת באמונה במציאות ה׳. ר״י אלבו גם מבקר את תפיסת הבחירה החופשית באסלאם שהוא רואה אותה כפוגעת בעיקר של שכר ועונש ]5[. טענה נוספת שמעלה בעל העיקרים כנגד הנצרות והאסלאם היא ״שהדת האלהית צריך שתתפרסם נתינתה פרסום גדול, וכל דת שלא תתפרסם נתינתה פרסום גדול כזה איננה אלהית״ ]2[.
יחד עם זאת, בהגותו של בעל העיקרים יש מקום לריבוי דתות ,ונראה שזהו לדידו המצב האידיאלי של האנושות:

וממה שראוי שנחקור בכאן הוא אם הדת האלהית יחוייב שתהיה אחת לכל האנשים או רבות ]...[ אלא שכאשר יעויין זה היטב נמצא שאף על פי שנודה שיהיה מחוייב מצד הנותן, איננו מחוייב מצד המקבל. לפי שהוא מבואר שמזגי האנשים מתחלפים קצתם מקצת, אם מצד התחלפות מזגי האבות או מצדדין אחרים ,עד שאי אפשר שיסכימו שני אנשים על מזג ותכונה אחת [...] ויתחלפו האנשים בזה גם כן מצד התחלפות מקומות מושבותיהם ,כי טבעי הארצות מתחלפות בשנויי האוירים וההרים והמימות וכיוצא בזה ]...[ אלא שאחר שהשנוי הזה הוא מתחייב מצד המקבל ולא מצד הנותן, ראוי שיהיה השנוי בדברים אשר מצד המקבלים, וזה בפרטי ההנחות וההסכמות אשר בין האנשים כפי התחלפות הארצות בנאה ובמגונה, כי כבר יהיה הנאה אצל קצת מגונה אצל קצת, אבל בעקרים הכוללים והשרשים המסתעפים מהם שכל זה מצד הדברים הנתלים בנותן, אי אפשר שיצוייר בזה שום חלוף ]3[.

בעוד אצל רבי נתנאל בירב פיומי מקור הריבוי הוא בריבוי התגלויות ,ואצל רבי מנחם המאירי הריבוי נובע מהתועלת המוסרית ההתנהגותית הקיימת בדתות, הרי שאצל ר״י אלבו הדבר נובע מהמבנה הבסיסי של הדת. דת היא מערכת של עיקרי אמונה וענפים המסתעפים מהם ,וככזאת היא יכולה – וצריכה – להתאים לאופי העם הנושא אותה ,לאקלים ארצו ולתכונותיו הייחודיות. לכן נותן הדת, האלוהים, הוא אחד, אולם מצד המקבלים יש ריבוי דתות .
בעל העיקרים מחדש גם יסוד מופלא: ״תורת בני נח״ איננה תורה אחידה ובלתי משתנה אלא תורה דינמית, המתפתחת ומתעצבת לפי אופי המקום והאדם הנושא אותה, ״כפי התחלפות האומות זו מזו״ ]4[. כשם שהתורה שבעל־פה היהודית מתעצבת על פי רוח האומה – כפי שכתב הראי״ה קוק, ״בתורה שבעל פה ]...[ אנו חשים שרוח האומה ]...[ היא גרמה באופיה המיוחד שתורה שבעל פה תהיה נוצרת בצורתה המיוחדה״1 – כך גם תורת בני נח מתעצבת בקרב כל אומה באופן שונה על פי המאפיינים העמוקים של התרבות שבתוכה מופיעות שבע המצוות.
במילים אחרות, הדתות הן למעשה מעין ״תורה שבעל־פה״ לשבע מצוות בני נח, וכשם ש״שבעים פנים לתורה״ כך שבעים האומות יכולות להיות שבעים מיני פרשנות ועיצוב של שבע המצוות .מי שמגדיר את האופי והיישום של המצוות הן האומות עצמן; לא אנו מגדירים את המצוות בעבור האנושות כולה.2
לצד קבלתו את הערך שבדתות האחרות, מדגיש בעל העיקרים גם את הייחודיות של העם היהודי:
ואין ספק שהאומות היו מגיעות על ידי תורת בני נח, אחר שהיא אלהית, להצלחה האנושית, עם שלא היתה במדרגת ההצלחה

1 . שמונה קבצים, קובץ ב, פסקה נז .
2 . הרמ״א מתייחס למחלוקת האמוראים ביחס ל״דינים״, ומסביר שלדעת רבי יוחנן ,הלומד דינים מ״ויצו״, הדינים שבהם מחויבים בני נח מוגדרים על ידם וכוללים את שמירת ״המנהג המדיני ולדון בין איש ובין אחיו ובין גרו משפט יושר״. הוא מדגיש שמשפט זה ״אינו בדרך דיני ישראל שמסרם לנו משה מסיני, רק הוא חק נימוסי״. דבריו אומנם הם רק אליבא דרבי יוחנן, ואילו רבי יצחק חולק על כך. מלבד זאת, הרמ״א סובר כך רק ביחס למצוות דינים ולא לכל המצוות, אך בכל זאת יכולים דבריו לשמש מודל לחשיבה על שבע מצוות בני נח כמצוות שאינן מוגדרות על פי דיני ישראל אלא על פי האומות עצמן .

המושגת לישראל מצד התורה, אמרו רבותינו ז״ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.
אף שבהיבט המעשי ר״י אלבו אינו מעניק לגיטימיות לדתות השונות הקיימות בימיו )בין היתר בגלל האמונה הנוצרית בשילוש ומשום שהבין שהאסלאם איננו מאמין בבחירה חופשית(, יש בדבריו יסודות שהוגים אחרים פיתחו כדי לתת מקום לדתות אחרות – בייחוד תפיסתו שריבוי דתות הוא חלק מהגיוון האנושי הטבעי והנכון. לדוגמה, מאות שנים אחרי בעל העיקרים, כתב הרב אליהו בן־אמוזג על תפיסת ריבוי הגוונים בספרו ״ישראל והאנושות״:

הרבגוניות בצורות, ללא קשר עם האחדות העליונה שהיא כפופה לה, מהווה כשהיא לעצמה את הדת האוניברסאלית ]=תורת בני נח[ בכלליותה. אין זה שוני שרירותי ומקרי, אלא משהו הכרחי ואורגאני, ששרשיו חבויים במעמקי הטבע. אין האחדות יכולה להיות מיוצגת אם לא באמצעות האספקטים השונים, אשר דומה שהם סותרים זה את זה ]...[ הגונים הדתיים השונים, המתאימים להבדלי הגזעים והעמים, כלולים כולם בחוקת בני נח ומהווים את צדדיה השונים[...] 3

הגוונים הדתיים השונים, הנובעים מפרצופיהם השונים של העמים, הם כולם ביטוי של ״חוקת בני נח״ ומיישמים אותה על פי טבעם הייחודי .תהליכי שינוי זה לא התרחשו רק בעבר אלא מוסיפים ומתהווים כל הזמן:

3 . הרב אליהו בן־אמוזג, ישראל והאנושות, מצרפתית: שמעון מרכוס, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ״ז, עמ׳ 273. וראו בהרחבה להלן בפרק העוסק במשנתו של הרב בן־אמוזג.

בשוני ההכרחי שלה, )תורת בני נח( ממלאה תפקיד, שאת התחלתו ואת סיומו יש לבקש כאן על פני האדמה והיא אינה פוסקת מלהשתנות בהתאם לגזעים, למקומות ולתקופות.4
דוגמה אחרת היא דבריו של הרב קוק )ראו בהמשך בפרק המוקדש להגותו(, שבדומה לבעל העיקרים מסביר שההבדלים בין הדתות קשורים לשונּוּת בזהות הלאומית. מתוך כך רואה הרב בתופעה של המרת דת תופעה בעייתית, שכן היא מחלישה את כוחו של העם שאליו נולד האדם .

הדת הנימוסית תקצר מן האלהית בפנים רבים. הא׳ הוא מה שאמרנו ,כי הנימוסית תתקן פעולות האנשים באופן שיתוקן הקבוץ המדיני ,אבל לא תספיק לתת שלמות בדעות, כמו שנבאר במה שיבא, כדי שתשאר הנפש אחר המות, ולזה לא תוכל לשוב לשבת בארץ החיים אשר לוקחה משם, לפי שהיא לא תקיף אלא בנאה ובמגונה בלבד. והדת האלהית תספיק לזה, לפי שהיא תכלול השני חלקים שהשלמות האנושי תלוי בהן, והן המדות והדעות, כי היא תקיף בנאה ובמגונה, ותבחין בין האמת והשקר שהן הדעות, ולזה מה שתאר אותה דוד בשהיא שלמה ואמר ״תורת ה׳ תמימה משיבת נפש״ )תהלים יט, ח(, כלומר הדת הנימוסית אינה שלמה לפי שהיא לא תקיף בדעות האמתיות, אבל הדת האלהית היא תמימה לפי שהיא תכלול שלמות המדות ושלמות הדעות, שהם הב׳ חלקים ששלמות הנפש תלוי בהן, ולזה היא משיבת הנפש אל האלהים אשר נתנה, אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה.
4 . שם.

ולפי דעת רבותינו ז״ל היה הפרסום ההוא ]=מתן תורה בהר סיני[ לכל העולם, אמרו ״׳ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן׳ )דברים לג, ב( – מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? אלא מלמד שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל העולם ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה״ וכו׳ )עבודה זרה ב ע״ב(, ובאור זה כי אחר שהיו בעולם שבעים אומות ולא זכר מהן אלא שעיר ופארן, בלי ספק לא בא להורות על הר שעיר ומדבר פארן אלא לרמוז על כל העולם ,כלומר כי לפי שצפה הקדוש ברוך הוא שהיו עתידין לקום בעולם מניחי דתות בשעיר, שהיא אומת אדום והנטפלים אליה, ובפארן ,שהיא אומת ישמעאל והנטפלים אליה, שאלו הן שתי אומות כוללות כל העולם, והם מזרע אברהם שהיה ראש המאמינים, לפיכך פרסם להם נתינת התורה לישראל, להורות שהדת האלהית צריך שתתפרסם נתינתה פרסום גדול, וכל דת שלא תתפרסם נתינתה פרסום גדול כזה איננה אלהית .

רבותוממה שראוי שנחקור בכאן הוא אם הדת האלהית יחוייב שתהיה אחת לכל האנשים או רבות ]...[ אלא שכאשר יעויין זה היטב נמצא שאף על פי שנודה שיהיה מחוייב מצד הנותן, איננו מחוייב מצד המקבל .לפי שהוא מבואר שמזגי האנשים מתחלפים קצתם מקצת, אם מצד התחלפות מזגי האבות או מצדדין אחרים, עד שאי אפשר שיסכימו שני אנשים על מזג ותכונה אחת ]...[ ויתחלפו האנשים בזה גם כן מצד התחלפות מקומות מושבותיהם, כי טבעי הארצות מתחלפות בשנויי האוירים וההרים והמימות וכיוצא בזה ]...[ אלא שאחר שהשנוי הזה הוא מתחייב מצד המקבל ולא מצד הנותן, ראוי שיהיה השנוי בדברים אשר מצד המקבלים, וזה בפרטי ההנחות וההסכמות אשר בין האנשים כפי התחלפות הארצות בנאה ובמגונה, כי כבר יהיה הנאה אצל קצת מגונה אצל קצת, אבל בעקרים הכוללים והשרשים המסתעפים מהם שכל זה מצד הדברים הנתלים בנותן, אי אפשר שיצוייר בזה שום חלוף.

ולזה תמצא שתורת בני נח ותורת משה עם שהם חולקות בענינים פרטיים כמו שיבא, הנה הם מסכימות בענינים הכוללים אשר מצד הנותן, ושתיהן נמצאות בזמן אחד, שאפילו בזמן המצא תורת משה לישראל היתה נמצאת תורת בני נח לכלל האומות והיו מתחלפות כפי התחלפות הארצות, רצה לומר ארץ ישראל מחוצה לארץ, וגם כפי התחלפות האומות זו מזו מצד האבות, ואין ספק שהאומות היו מגיעות על ידי תורת בני נח, אחר שהיא אלהית, להצלחה האנושית, עם שלא היתה במדרגת ההצלחה המושגת לישראל מצד התורה, אמרו רבותינו ז״ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.

העולה ממה שבארנו בזה המאמר הוא, כי מספר העקרים לדת האלהית שלשה, שהם מציאות השם ותורה מן השמים ושכר ועונש, כי אלו השלשה לא תצוייר תורה אלהית זולתם.
ושתחת אלו השלשה, שרשים אחרים מסתעפים מהם, הם אצל העקרים הללו במדרגת המינים הנכנסים תחת הסוגים, כי בהסתלק אחד מהשרשים לא יסתלק העקר, ובהסתלק העקר יסתלקו השרשים כמו שבארנו.
]...[ ואולם שאר הדתות הנקראות אלהיות, הנה הן יניחו תחת אלו העקרים שרשים אחרים בהסתלק אחד מהם תבטל תורתם, כי הנוצרים יניחו תחת מציאות השם השלוש והגשמיות, והוא מבואר שזה סותר לשרשים המסתעפים מעקר מציאות השם, ותחת השכר והעונש יניחו ביאת המשיח ותחית המתים, והוא מבואר מאלו שלא יצוייר מציאות דתם זולתם. וכן הישמעאלים יניחו הגזרה והיכולת הנקרא בערבי אלקצ״א ואלקד״ר תחת ההשגחה, והוא מבואר שאם היה זה כן שתסתלק בזה הבחירה, ולא יהיה אם כן מקום לשכר ולעונש כלל. ומה שלא מנינו הבחירה בכלל העקרים לדת האלהית עם שהיא הכרחית אליה, לפי שאינה עקר אליה במה שהיא אלהית, אבל מצד שהיא קודמת בהכרח לכל הישרה ונימוס, אנושי היה או אלהי[...]