שלוש הדתות האברהמיות לא נוצרו כדי לסבול זו את זו מתוך גורל בלתי נמנע או מתוך נימוס זו כלפי זו. הסיבה לקיומן היא להיפתח זו לזו ולהכיר זו את זו, כדי להיטיב זו עם זו.

המלך מוחמד השישי, מלך מרוקו.1

מילותיו של המלך מבטאות חזון שמניע אותי ואת עבודתי שבו הדתות האברהמיות ירפאו את יחסיהן זו עם זו ויהפכו כולם למקור ברכה לעולם. הן חולקות סיפור גדול, שבו לכל אחת מהן תפקיד למען האנושות.

כותרת המשנה של ספרון זה באה להבהיר שאין זו קריאה לפרדיגמה חדשה אלא לפרדיגמה מחודשת. שנים של לימוד המסורת היהודית והמסורת המוסלמית לימדו אותי שקריאה זו מהדהדת בטקסטים היסודיים שלנו .
המרכז הבין דתי ”אור תורה“2 ניגש ללימוד ולדיאלוג מתוך מחויבות כפולה: נאמנות לטקסטים הקדושים שלנו, והשאיפה שמאמצינו יהיו מונעים מרצון האל ומשקפים אותו. בספר בראשית, אברהם נודד ברחבי הארץ וקורא בשם ה.‘3 התנ“ך חוזה עתיד של אחדות לאנושות, שבו כולם עובדים את ה‘ וקוראים יחד בשמו.4 בקוראן ,כל סורה )פרט לאחת( מתחילה במילה ביסמילה, ”בשם אלוהים“.

הייחודיות של כל דת מחייבת אותנו להכיר באתגרים הספציפיים ובברכות הפוטנציאליות שבכל מערכת יחסים בין-דתית. לכן, הפוטנציאל של עבודה באמצעות מודל בין-דתי גנרי לכל הדתות הוא מוגבל. לעומת זאת, הכרה בדינמיקה הייחודית של כל מערכת יחסים בודדת מאפשרת מעורבות עמוקה יותר ובעלת יכולת שינוי גדולה יותר. מתוך כך, בחרתי להקדיש מסה זו אך ורק ליחסים בין האסלאם ליהדות.
החלק הראשון מציג השקפה יהודית על מעמדה של דת האסלאם ועל משמעותה. החלק השני פונה אל הצד השני של מערכת היחסים הדו-צדדית הזו, ודן בהבנה האסלאמית את מעמד היהדות והעם היהודי.
לפני שנעמיק בנושא זה, ברצוני להצביע על תקדים מעודד מהכנסייה הקתולית .בשנת 1965, פרסמה הוועידה הוותיקנית השנייה את הצהרת נוסטרה אטאטה )פירוש השם הלטיני: ”בזמננו“(, שהחלה תהליך שהוביל לשינויים עמוקים ביחסי הנצרות והיהדות.5 תהליך דו-צדדי בין היהדות לאסלאם הוא צעד נוסף הכרחי ;זהו פרויקט ארוך טווח שאני מסור אליו.6