אופיר וינטר

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS(, 2024

הדרך אל מסגד שיח׳ זאיד בן סולטאן אאל נהיאן באבו דאבי, אחד הגדולים והמפוארים בעולם, עוברת בשביל מקורה וממוזג בשם ׳נתיב הסובלנות׳. לא ניתן לעקוף את השביל, שקירותיו עטורים בסיסמאות על האסלאם כדת של שלום, דו־קיום וקבלת האחר ובצילומים של מפגשים בין־דתיים שהתקיימו בחסות ממשלת איחוד האמירויות. הנתיב שנחנך בנובמבר 2020 מסמל בחירה אסטרטגית שקיבלה הנהגת המדינה הקטנה והעשירה — להפוך לנושאת הדגל של אסלאם מתון ופלורליסטי. החלטה זו הביאה בין השאר להכרזה הדרמטית שהדהימה את הקהילה הבינלאומית ב־13 באוגוסט ,2020 על חתימת הסכם שלום בין איחוד האמירויות לישראל תחת כותרת הגג ׳הסכמי אברהם׳. אברהם הוא האב המשותף של היהודים והמוסלמים. אחד האימאמים הפופולריים והכריזמטיים במסגד שיח׳ זאיד היה השיח׳ וסים יוסוף. הירדני הצעיר )יליד 1981(, שהיגר לאמירויות ב־2012 והתאזרח שם כעבור שנתיים, הפך ליקיר המשטר ולמליץ יושר נלהב שלו. הוא הרבה להופיע בטלוויזיה המקומית וניהל חשבון טוויטר עם יותר ממיליון וחצי עוקבים. בדרשותיו הוא דיבר בלהט נגד רדיקליזם כמו גם נגד אתיאיזם.

 קל יותר לקרוא לאחרים לנהוג בסובלנות ובפתיחות מאשר לנהוג כך בביתך; המקרה של יוסוף הוא דוגמה לכך. התנצחויות בינו לבין אימאמים אחרים במדינה ברשתות החברתיות הביאו בפברואר 2020 לעזיבתו את מסגד שיח׳ זאיד ולמינויו כאימאם במסגד אחר באבו דאבי — מסגד השיח׳ סולטאן בן זאיד הראשון — אף הוא גדול ומפואר, גם אם ״נתיב סובלנות״ אינו מוליך אליו.

 עד החתימה על הסכמי אברהם היה וסים יוסוף מבקר תקיף של ישראל, הציונות והיהודים. הוא תיאר את היהודים כאויבי נצח של האסלאם, כמי שניסו להתנקש בחיי הנביא מוחמד ואחראים לכל אסון וצרה שפקדו את העולם המוסלמי, והתייחס לישראל כאל מדינה בלתי לגיטימית. מייד לאחר הכרזת השלום הפך יוסוף, כנאמנו של המשטר, לתומך נלהב בשלום. כמו אנשי דת אחרים באמירויות הוא הדהד את המסרים הפייסניים של ההנהגה, שלפיהם ההסכם מתחייב על פי האסלאם. הוא הסביר מדוע ההסכם מוצדק מבחינה הלכתית, שהרי ההלכה מטילה על השליט חובה לדאוג לביטחונם של נתיניו, ותקף בחריפות את מבקריו בקרב אנשי ׳האחים המוסלמים׳. הוא תיאר את האסלאם כדת של שלום הקוראת לשלום ומטיפה לשלום כחובה דתית, וטען בלהט כי פעילי האסלאם הפוליטי, שהביאו את אסון ׳האביב הערבי׳, גרמו לאסלאם נזק רב יותר משגרמה לו ישרא

ל. הסרטונים של וסים יוסוף בזכות הסכמי אברהם זכו לתהודה רחבה, ובין השאר הופצו בעמוד הפייסבוק של משרד החוץ הישראלי בשפה הערבית. מתנגדי השלום באמירויות ומחוצה להן תקפו את יוסוף על צביעותו, כפי שזו השתקפה לדעתם במהפך המהיר שחל בעמדותיו. הם תיארו את ההסכם כחוזה בלתי לגיטימי וכבגידה באסלאם ובכללים ובערכים אשר מצווים על 1 מאמיניו. 

הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות היה השלישי שנחתם בין מדינה ערבית לבין מדינת היהודים מאז הקמתה ב־.1948 קדמו לו הסכם השלום עם מצרים שנחתם ב־1979 והסכם השלום עם ירדן שנחתם ב־.1994 כמו במקרה של איחוד האמירויות, גם במצרים ובירדן שימשו מושגים אסלאמיים נדבך מרכזי במערכות ההסברה סביב הלגיטימיות של הסכמי השלום. החתימה על כל אחד מההסכמים לוותה בפולמוס חריף שבו הציגו הדוברים פסוקי קוראן, מסורות נבואיות, מיתוסים מחיי הנביא ובני לווייתו )הצחאבה( ויישומים שנויים במחלוקת של מנגנונים הלכתיים. בעוד המשטרים ואנשי הדת הנאמנים להם הצדיקו את תמיכתם בהסכמים כביטוי לרוח נאמנה לאסלאם, מתנגדיהם, בעיקר מקרב פעילי האסלאם הפוליטי, שללו את ההסכמים על בסיס הטענה שאינם עולים בקנה אחד עם תביעות האל ממאמיניו. ההצדקות הדתיות שטיפחו המשטרים ונאמניהם חייבו מהפך שלא קל היה להצדיקו, שהרי אותם משטרים שדיברו בזכות השלום בשם אללה, קראו אך שנים אחדות קודם לכן למאבק ולפרקים אף למלחמת חורמה בישראל בשם אותו אל.

 עניינו של ספר זה בדיון השוואתי בשימושים שנעשו באסלאם במצרים, בירדן ובאיחוד האמירויות כדי לתמוך בהסכמי שלום עם ישראל ולהתנגד להם. התזה המרכזית של הספר שוללת תפיסה רווחת כי ״האסלאם״ אומר דבר־מה מהותי, קבוע ומוחלט בשאלת הלגיטימיות של חתימה על הסכמי שלום בין מדינות מוסלמיות לבין ישראל. הספר מדגים כיצד פסוקי קוראן, מסורות נבואיות ומנגנונים הלכתיים זהים מאפשרים לדוברים בעלי אינטרסים שונים לתמוך בטיעונים סותרים בעד ונגד השלום עם ישראל. ל״אסלאם״, אפוא, אין דעה כלשהי בעד או נגד הסכמי שלום ותנאיהם הספציפיים. לכוחות פוליטיים ואינטלקטואליים בעולם הערבי יש דעה בנושא, והם מפרשים את המקורות הכתובים של דתם בהתאם לדעותיהם.

 חשיבות הפולמוס הדתי סביב השלום עם ישראל נגזרת ממשקלו הרב של האסלאם כמקור לגיטימציה ודה־לגיטימציה של משטרים ערביים, וכן מתפקידו בגיוס דעת הקהל במדינות ערב בעד מדיניות המשטרים ונגדה. הפולמוס ההלכתי בין מתנגדי השלום לתומכיו משקף שסעים רחבים יותר, המפלגים את העולם הערבי והאסלאמי בן־זמננו בין כוחות פרגמטיים המסכינים