רבי יעקב עְֶמְדן) 1698–1776( היה אחד מגדולי חכמי ישראל במאה ה־18 וחיבוריו עוסקים בכל מקצועות התורה. הוא היה בנו של הרב צבי אשכנזי, שנודע כ״חכם צבי״, מחשובי הרבנים באשכנז בדורו ,ובשל כך כונה גם יעב״ץ )יעקב בן צבי(. הרב עמדן חיבר בין השאר סידור תפילה עשיר בהערות של הלכה, מנהג ולשון, שזכה למהדורות רבות בדורות הבאים )תחת השם ״בית יעקב״; שמו המקורי ״עמודי שמים״(; קובץ שאלות ותשובות ״שאילת יעב״ץ״; וחיבור על שולחן ערוך בשם ״מור וקציעה״. מעבר לגדלותו בתורה, רבי יעקב עמדן ניחן בידע רב־תחומי בולט. הוא החזיק ותפעל בעצמו דפוס עברי ,ואף חיבר את מה שנחשב כאוטוביוגרפיה הראשונה בספרות הרבנית וכנראה גם בספרות העברית בכלל.
הרב עמדן כיהן במשך שנים אחדות כרבה של אמדן) Emden( שבצפון גרמניה )שעל שמה נקרא שם משפחתו(, אך לאחר מכן שב לעיר מולדתו אלטונה שבפרוסיה והתגורר בה עד פטירתוללא משרה רבנית. ר״י עמדן נודע בעמדותיו התקיפות בתחומים שונים ובפולמוסיו שבהם לא נשא פנים לאיש. בין היתר מפורסמת מלחמתו ברבי יהונתן אייבשיץ, רבן של קהילות אה״ו, שנחשד על ידו בשבתאות. הוא התנגד בחריפות להידמות היהודים לסביבה הגויית – למשל בצורת הלבוש, באימוץ לשון הגויים, באימוץ תרבות פנאי של קלפים ומחולות, בלימוד פילוסופיה ועוד.
יחד עם זאת, בכתביו השונים מצויה גישה ברורה ועקבית המתייחסת בחיוב לדת הנוצרית ולדת האסלאם. לדבריו, מדובר בדתות שפעלו פעולה חשובה של ביעור עבודה זרה ושל הפצת אמונה אמיתית ומידות טובות בעולם. את הצלחתן ההיסטורית של הדתות הללו מסביר הרב עמדן באמצעות הגדרתן כ״כנסייה שהיא לשם שמיים״ שעל כן ״סופה להתקיים״. הנצרות והאסלאם מוגדרות באופן זה מאחר שהפיצו בעולם ערכים אמיתיים שנטלו מישראל כגון אמונת הייחוד, אמונה בבריאת העולם, שכר ועונש, השגחה, נבואה ,התגלות, ״כמה עיקרים נאותים״ ו״מידות חמודות״ וכדומה ]2-3[.
ר״י עמדן בולט בקרב חכמי ישראל בהדגשתו החיובית את היסוד הדתי של הדתות הגדולות.1 לא רק שהוא מוצא קּוּלות הלכתיות המאפשרות לנהוג עם מאמיניהן כמי שאינם עובדי עבודה זרה וכדומה ,אלא שהוא מדגיש – באופן מרחיק לכת – את החיוב בדת שלהם עצמה ואת ִקִרבתם לישראל כתוצאה מכך: ״והם אחים עמנו בהאמנה בתורה ובנבואה ובשאר דברים ומדות טובות שנמצא בהם ]...[״ ]4[.
ר״י עמדן תלה את עמדתו בדברי הרמב״ם בסוף הלכות מלכים

1 . להרחבה נוספת בענייני פרק זה ראו ליאור גוטליב, ״רסן מתעה לר׳ יעקב עמדן – מהדורה קמא ובתרא: עם מבוא, השוואה טקסטואלית והערות״, בנימין איש־שלום )עורך(, בדרכי שלום, ירושלים: בית מורשה, תשס״ז, עמ׳ 295–321; דוד סורוצקין, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשע״ב ,פרק 8: "ר׳ יעקב עמדן ויסודותיה של היהדות החרדית", עמ׳ 279–348; עזריאל שוחט, ״התערותם של יהודי גרמניה בסביבתם עם פרוס ההשכלה״, ציון, כא )תשט״ז(, עמ׳ 207–235.

)פרק יא, הלכה ד( על כך שבתוכנית האלוהית ישו ומוחמד נועדו
״ליישר דרך למלך המשיח״, אך יש לשים לב לכך שהוא הפליג הרבה יותר מן הרמב״ם. הרמב״ם התייחס לדתות הללו כאל טעות גמורה )כפי שכתב שם על ישו, שאין מכשול גדול ממנו שהרי גרם ״לאבד ישראל בחרב ]...[ ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה׳״( אך הדגיש שבדרכי ההשגחה הנסתרות גם הטעויות הללו הועילו לכך שמושגי היסוד של דת האמת כבר הושרשו באומות העולם. לדעת הרמב״ם, הן מושרשות בצורה קלוקלת לגמרי; אך בכל זאת יש בכך תועלת מכיוון שיש בכך כדי להקל על האפשרות לקרבן לאמונת האמת כאשר יבוא המשיח, יגלה טעותן ויסביר להן את המושגים הללו בצורה חדשה ומתוקנת. לעומת זאת, ר״י עמדן התייחס לנצרות ולאסלאם בחיוב רב – כדתות שמכילות כבר במצבן הנוכחי אמונות אמיתיות רבות ומידות מתוקנות וטובות שלמדו מישראל והפיצו בין עמים רבים. ר״י עמדן נסמך אפוא על הרמב״ם אך אליבא דאמת פירש את דבריו באופן מרחיב המייחס לנצרות ולאסלאם משמעות חיובית רבה יותר מזו המצויה אצל הרמב״ם עצמו.

עמדתו של ר״י עמדן מתחדדת במיוחד בחיבורו ״רסן מתעה״ – חיבור ייחודי ומרחיק לכת שאותו הקדיש לעיון במהות הנצרות. החיבור התפרסם על ידי ר״י עמדן בשנת 1758, בהתבסס על תשובה שכתב לרבני ועד ארבע ארצות כשנה קודם לכן – כהסבר מדוע מותר למסור את עדת הפרנקיסטים לשלטונות הגם שיש בכך כדי לסכן את חייהם.2 לדברי ר״י עמדן, הִקִרבה הרוחנית בין הנוצרים והיהודים צריכה לעמוד בבסיס שותפותם במאבק נגד הפרנקיסטים המשחיתים את יסודות הדת

2 . מהדורה מחודשת של החיבור, בתוספת מבוא והערות, נתפרסמה על ידי גוטליב
)ראו בהערה הקודמת( וממנה נלקחו הציטוטים המופיעים להלן בסעיף המקורות .
התוספת ברסן מתעה על פני המהדורה המוקדמת מופיעה בתוך סימנים כאלה:
.><

ואת יסודות המוסר כאחד. דברים אלו מעניינים ומעוררי השראה גםלשיתוף פעולה בין־דתי בזמננו כנגד תופעות המשחיתות את האמונה ואת המוסר; אך מעבר לכך יש בהם גם תיאורים מחודשים של היחס שבין הנצרות ליהדות.
לאורך חיבור זה מנתח ר״י עמדן בצורה מפורטת קטעים מתוך ספרי הבשורות )האוונגליונים( ומשאר כתבי הקודש של הנוצרים ,וטוען שעל פי כתביהם שלהם, ישו ופאולוס ותלמידיהם לא התכוונו לעקור את התורה מישראל; ואדרבה הם חיזקו את שמירת התורה בישראל והכריזו שליהודים אסור לעקור דבר מן התורה לעולם .לדבריו, כוונתם הייתה לייסד דת לאומות העולם המבוססת על שבע מצוות בני נח ובכך פעלו פעולה חשובה וטובה מבחינה תורנית: ״אלא לאומות בא, לייסד להם דת מן אז והלאה, ואף היא לא חדשה כי אם ישנה, הלא הם שבע מצוות בני נח, ששכחום העמים, חזרו שלוחי הנוצרי ויסדום מחדש״ ]5[. לדבריו, גם את רעיון ״ההחלפה״ של בני ישראל במאמיני הכנסייה הם העלו רק כתחבולה כדי שיתקבלו דברי הנצרות בין הגויים אך לא זו הייתה כוונתם המקורית של הנוצרים הראשונים .
מן הראוי לציין שטיעונים זהים בנוגע לכוונת ראשוני הנצרות הוצעו כבר על ידי חכמי ימי הביניים במסגרת הפולמוס היהודי־נוצרי .ר״י עמדן מפנה לדבריו של רבי שמעון בן צמח דוראן) 1361–1444( בעל שו״ת התשב״ץ ומגדולי רבני אלג׳יריה, שבספרו ״מגן אבות״ טיעונים דומים מאוד שבאמצעותם הדגיש את טעותם של הנוצרים בזמננו אף לפי שיטת מייסדי דתם.3
לעומת דברי הרשב״ץ, ר״י עמדן מדגיש באמצעות טענה היסטורית זו שישו ״עשה טובה כפולה בעולם״ ]5[: ראשית, משום שחיזק את האמונה בתורת ישראל בקרב ישראל; ושנית, משום שדאג להפצתן של שבע מצוות בני נח בגויים. אומנם כאמור לחיבור הזה

3 . ראו מגן אבות, חלק ב, פרק ד )במהדורת ירושלים: מכון הכתב, תשס״ז ,עמ׳ 196–198(.

יש הקשר פולמוסי ברור במאבק כנגד הפרנקיסטים, אך הדבריםמשתלבים היטב במקורות האחרים המבהירים את עמדתו של ר״י עמדן ואף נדפסו על ידו בשתי מהדורות לאחר הפולמוס; לכן קשה לומר שהוא לא עמד מאחוריהם. לא זו אף זו, הוא עצמו הכריז והדגיש בגוף החיבור כי דבריו בנושא זה אינם רק לצורכי הפולמוס: ״מרגלא בפומי, לא כמחניף, כי ידוע שאין זו מדתי ]...[ תהלות לאל שעשני יהודי כשר, בראני אדם ישר ]...[ משארית ישראל לא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית״.4
דברי ר״י עמדן ראויים לבחינה היסטורית מדוקדקת שאין כאן מקומה. די בכך שנזכיר את העובדה הידועה שבשלבים מוקדמים הנצרות הופיעה מתוך עם ישראל וראתה עצמה כפרשנות וכביטוי של היהדות, ובהדרגה הוציאה עצמה מאמונת ישראל. גם בקרב חוקרים בני זמננו שוררות מחלוקות לגבי השלבים המדויקים של תהליך זה ,אך נדמה שלדבריו של ר״י עמדן נודעת חשיבות החורגת משאלת תקפותם ההיסטורית. עצם ההתייחסות למהותה של הנצרות כקידום אמונת הייחוד ושבע מצוות בני נח בעולם והפצתן היא מרחיקת לכת .היא ממקדת את תשומת הלב באלמנטים החיוביים של הנצרות שבהם הם שותפים לישראל, וגוזרת מכך עמדה בסיסית של יחס חיובי כלפיה

בדבריו של ר״י עמדן ניתן למצוא התייחסויות נוספות המשלימות את עמדתו כלפי הנצרות והאסלאם. הוא מתייחס לפעולות שפעלו חכמי הנצרות והאסלאם להגנה על היהודים במהלך ההיסטוריה וכן לכך שבעולם הנוצרי נדפסו ספרי הקודש של ישראל ובזכותם נשתמרו .
לדבריו, גם על כך עם ישראל חייב להכיר להם טובה ]1[.
במקומות מספר דן ר״י עמדן במעמדם של הנוצרים בני זמנו ובפרט בעניין השילוש שבנצרות ומעלה צדדים שונים שיש בהם כדי

4 . רסן מתעה, עמ׳ 307.

להסביר מדוע הללו אינם בגדר עובדי עבודה זרה. בכך הוא מצטרףלעמדה רווחת בפוסקים שהתירו שותפות עם גויים אף אם יש חשש שיישבעו באלוהיהם משום שבעבורם אין בכך עבודה זרה משום שאינם מצווים על ה״שיתוף״.5 יש מקומות שבהם הוא סבור באופן פשוט כשיטת הראשונים שלפיה גויים אינם מצווים על ה״שיתוף״ ומיישם אותה על הנוצרים. במקומות אחרים הוא מעלה את הסברה שלפיה ״שיתוף״ קיים רק כאשר אין ערעור על אחדות האלוהות אלא שבעבודתה ״משתפים״ גם כוכב או שליח שלה; ואילו אמונת הנוצרים גרועה מ״שיתוף״ מאחר שהיא מערערת על אחדות האלוהות. עם זאת ,גם לפי סברה זו הוא אינו מחשיב את הנוצרים בזמנו כעובדי עבודה זרה משום שהם אינם מזדהים בליבם עם היסוד האלילי ואף כשהם עורכים את הטקסים האליליים – אין זו אלא מוסכמה תרבותית בלבד ללא הזדהות מלאה עם האלילות שבדבר וכדברי התלמוד ״נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן״ )חולין יג ע״ב(. מלבד זאת הוא מוסיף סברה מחודשת ש״דיינו שכל ישראל חושבים אותם לבלתי עובדי עבודה זרה״ ]2[. בכך הוא נשען כנראה על דברי התוספות שכתבו שמנהג העולם שלא לנהוג בנוצרים בדיני עבודה זרה נסמך על כך ש״דעכו״ם שבינינו קים לן בגוייהו דלא פלחו לעבודת כוכבים״.6
ר״י עמדן מציין שחובה לשמור על גופם וממונם של נוכרים ולמנוע מהם הפסד והיזק כמו שחובה לנהוג כלפי ישראל. בהקשר זה הוא מרחיק לכת וקובע שלגויים יש חלק לעולם הבא – ולא רק לחסידים שבהם אלא אף לפושעים שבהם. לדבריו, רק לפושעים בגופם מקרב הגויים אין חלק לעולם הבא כפי שנאמר גם לגבי פושעי ישראל בגופם ]2-3[.7 דבר זה נכון לדעתו גם בגויים הקדמונים

5 . כלומר לא נאסר עליהם שיתוף שם שמיים עם דבר אחר. ראו למשל רמ״א ,אורח חיים, סימן קנו.
6 . תוספות, עבודה זרה ב ע"א, ד"ה אסור.
7 . במסגרת תשובה זו )שו״ת שאילת יעבץ, חלק א, סימן מא( שניתנה למתלמד בלימודי רפואה, דן ר״י עמדן אם איסור הנאה מן המת ומחפציו שייך גם

וגם כשיד ישראל תקיפה, ועל אחת כמה וכמה בזמננו כשהאומותהנוצריות קרובות אלינו בכמה עניינים בדתם ״והם מגינים עלינו לשמור תורתינו ומאמינים במתן התורה ושומרים כמה מצוות ויש להם מדות חמודות״ ]3[.8 מכך מסיק ר״י עמדן גם את החובה להתפלל לשלום האומות שאנו בתוכן ]3, 6[; וזאת לא רק משום איבה אלא גם מחמת הצורך להתפלל אפילו בעד גויים הזרים לנו ובוודאי בעד בני עשו ש״אחינו הם״ ]6[.9 גם בנושא זה ראוי לשים לב שר״י עמדן איננו מסתפק בנימוקים הכלליים על ערך האדם והיחס ההגון הנדרש גם כלפי אומות העולם )ובוודאי לא רק בנימוקים משום איבה( אלא מדגיש את ערכן הדתי והמוסרי של האומות בנות זמנו שמצד זה ראויים מאמיניהן ליחס מיוחד של אחווה.

כאמור, בהלכה מצאנו התייחסות מקילה לנוצרים בהקשר של דיני עבודה זרה גם בקרב פוסקים אחרים – קודם ר״י עמדן ואחריו )ראו על כך בפרק הבא(. ואולם, עמדתו של ר״י עמדן בסוגיה זו מתבלטת ומתייחדת בכמה היבטים: )א( הכרעתו לראות בנצרות ובאסלאם דתות של אמונת הייחוד ושל תיקון מוסרי, שאומנם כוללות פגמים וקלקולים
בנוכרים. בהקשר זה הוא דן בקיומם של ״עיקרים נאותים״ בנצרות בת זמננו ומביא צדדים שונים לשאלה אם הנצרות היא בגדר ״שיתוף״.

8 . דרשת חלי כתם נדפסה בתוך הספר ״דרוש תפילת ישרים״ של ר״י עמדן )קראקא ,תרע״א( והיא עוסקת בין היתר בעניין היחס לגזל גוי והיזק גוי )באופן כללי ובפרט לגבי נוצרים.(
9 . בתשובה זו )שו״ת שאילת יעבץ, חלק א, סימן קמד( דן ר״י עמדן בנוסח התפילה בראש השנה ״ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור״. בשולחן ערוך )אורח חיים, סימן תקצא, סעיף ז( נאמר שלא נכון עושים המדקדקים להוסיף ״לזרעו של יעקב״ משום שהם משנים ממטבע התפילה. כמה מן האחרונים סברו שגם הנוסח הקצר מכוון לזרעו של יעקב בלבד, אך ר״י עמדן כתב שהתפילה נסבה אף על אומות העולם – שיש להתפלל עליהן תמיד, ובפרט על זרע עשו שאחינו הם .

היסטוריים אך מהותן היסודית היא חיובית; )ב( ההסבר המקיף שלהלגיטימציה והחשיבות של הנצרות מנקודת המבט התורנית כדת שלא ביטלה את תורת ישראל אלא ככזו המכוונת לאומות העולם ובאה להפיץ ביניהן את שבע מצוות בני נח; )ג( הכניסה הטקסטואלית המעמיקה שלו לתוך כתבי הקודש של הנצרות והמאמץ לשפוט אותה תוך שימוש ועיון במקורותיה שלה. נקודות המבט הללו מרימות תרומה חשובה למאמץ ולחזון בני זמננו בדבר אפשרויות של שיחה וִקִרבה בין ישראל ובין עמי הנצרות והאסלאם.
דברים אלו מקבלים משנה תוקף וחשיבות לאור התהליכים הדרמטיים שהתרחשו בעשורים האחרונים ביחסה של הכנסייה הקתולית לעם היהודי.10 כבר בשנת 1965 נתקבלה בוועידת הוותיקן השנייה ״הצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא־נוצריות״ במסגרת המסמך המכונה ״נוסטרה אטטה״ ]=בעת הזאת[. מסמך זה כלל ביטול של היחס אל היהודים כדחויים ומקוללים וביטול האשמת כל היהודים בהריגתו של ישו; ועם זאת, פרטי מסמך מורכב זה נתונים היו לוויכוחים ולפרשנויות שונות. ואולם, במהלך העשורים האחרונים הלכה והתחדדה העמדה החדשה של הוותיקן המתייחסת מעתה אל היהודים כ״אח הבכור האהוב של הכנסייה, שעימו נכרתה הברית הראשונה, שלא הופרה ולא תופר״, עמדה שאיננה רואה עוד בנצרות החלפה גמורה וביטול של הבחירה האלוהית בעם ישראל. מסמך שיצא מאת הוותיקן בשנת 2015 ונושא את השם ״כי לא יינחם האלוהים על מתנותיו ולא על קריאתו״ הוא דוגמה למגמה נחרצת זו. באופן מפליא, העמדה העכשווית של הכנסייה הקתולית ביחס לעקרונות יסוד של הדת הנוצרית תואמת היטב את האופן שבו קרא ופירש ר״י עמדן במאה ה־18 את מגמתם של ראשוני הנצרות.

10 . ראו דינה פורת, כרמה בן־יוחנן ורות בראודה )עורכות(, בעת הזאת: מסמכים ומחקרים על הכנסייה הקתולית והיהודים לנוכח השואה ובעקבותיה, תל אביב:

אוניברסיטת תל אביב ,2015.
מעניין לציין גם את ההקבלה שבין דברי ר״י עמדן על הנצרותלעמדתו של רבי נתנאל פיומי על האסלאם שנידונה לעיל בפרק שיוחד לו. שני החכמים פתחו פתח לעמדה חיובית כלפי הדתות הללו מתוך למידה מעמיקה של כתביהן ופרשנות כוונת מייסדיהן ותפקידן ההיסטורי באופן שאיננו שולל את ייחודו ותפקידו של עם ישראל ,אלא מסייע להפצת אמונת ישראל בעולם.

כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו׳. לשואל שישאל וַיַקשה על זה משתי הכתות החולקות עלינו שגברו מאד על פני הארץ, ומלאו פני האדמה בכל פנות חלקיה, גדלו והצליחו כנסיותיהם ונתקיימו שנים רבות ועדיין הולכות ומתחזקות לכבוש הארץ לפניהם, ולמשול מים עד ים, ואי אפשר שיצדקו יחדיו בהיות כל אחת חלוקה על חברתה .ושתיהן חולקות עלינו מלבד שעדיין נמצאות אומות גדולות ועצומות ישנות וקדומות שאינן מודות לשלושתנו, והם מפוזרים בשלשת חלקי העולם, ועומדים בשלוה גדולה והצלחה עצומה בהשקט ובבטחה ומהן ודאי אין ראיה. חלק ה׳ אותם על פני הארץ תחת השמים בהנחל עליון גוים וגו׳ יצב גבולות עמים. ופשיטא לא דבר התנא מכנסיות שאין להם חלק עמנו, אך באלו האמונות החדשות ודתיהן שונות אשר יצאו מאתנו ובנו במותיהם על יסודי דתנו האלהית וכל אחת מכחשת חברתה, הלא בהכרח האחת מהנה בלתי אמתית. וימשך מזה לכאורה שתהא כנסתם שלא לשם שמים, ואיך קורא אני אליהם יעמדו יחדו שהרי הן קיימות מאז ועד עתה. ועם שלא קצב התנא זמן מתי יקרא סוף דבר בענין זה, אין סברא שנתכוון לסופו של עולם שזה כמרחיק עדיו, גם אז אף שמים וארץ לא יתקיימו, כולם כבגד יבלו.
ושוב אל תתמה על החפץ, כי גבוה מעל גבוה שומר את הדבר ,אלקים חשבה לטובה )מלבד שאין דבר התנא באומות שלמות שאינן בכלל כנסיות(, כי לפי הנראה פשוט אין כאן נגוד למשנתנו זאת ,כי בערך אומות העולם אשר היו לפניהם שלא הכירו את ה׳ וכפרו בעיקר ועבדו עץ ואבן ולא ידעו אלוה בעל יכולת מוחלט בעולם ולא שכר ועונש וגמול עוה״ב תקרא כנסתם גם היא לשם שמים ,לפרסם האלהות בעמים ובמרחקים, זכרוהו להודיע שיש שליט בשמים ובארץ, מושל ומשגיח משכיר ומעניש )על העבירות המפורסמות לפחות, וקבלו עליהן רובן של שבע מצות, מלבד הרבה מדות טובות שאשרו וקיימו על עצמן( מנבא את בני האדם הטובים והישרים אשר התקדשו למדי, ונותן על ידיהם חוקים ומשפטים צדיקים להתנהג על פיהם, וכהנה רבות עמהם משרשי האמונה אשר קבלו מאתנו .ונתוודע על ידם דברים יקרים הללו שהם חפצי שמים, ודאי באיים הרחוקים ובאפסי ארץ, על כן נתקיים בידם דבר כנסתם עד עתה כי נתנו כבוד לה׳ אלהי ישראל ולתורתו. והודיעו כבודו בגוים אשר לא ידעוהו ולא שמעו את שמעו. לפיכך לא יקופח שכר כוונתם הטובה לשמים ורחמנא לבא בעי.
ושתי המשפחות אשר בחר ה׳ להכניע עמים רבים להביאם בעול האמונות והדעות ההכרחיות לישוב העולם ותקון הקבוץ המדיני, לא הביאו צואריהם בעול תורה, שלא קבלוה מאבותיהם כי לא עמדה רגליהם על הר סיני ולא נצטוו עליה )גם לא היו עבדים במצרים, על כן לא נתחייבו בתרי״ג מצוות( ואם משתפים שם שמים ודבר אחר ,לא במרד עשו כן, מנהג אבותיהם בידיהם, וכבר אמר רז״ל שלא נצטוו על השתוף .
גם יצאה מהם טובה גדולה לפליטת בית ישראל הנמצאה, כי אלולי הם כבר כלתה חררה ואבדה תקותנו בין האומות השונאות את ישראל מחמת קנאת הדת, לולי ה׳ שהיה לנו והקים חכמי אדום וישמעאלים המלמדים זכות עלינו בכל דור מחמת שתוף התורה האלהית אחת היא להם, שבנו עליה מבצריהם. ואף על פי שכמה וכמה מהטפשים עמדו עלינו לכלותינו וחשבו לבלענו חיים, גם טרפו רביםמאתנו בעלילות שקר, נגד זה עמדו פקחים שבהם כאריות נגד כל הקמים עלינו לרעה, בפרט חכמי נוצרים החוקרים תמיד אחר האמת ,מצאו שאין אצלנו אשם, בהיותנו מתחזקים לשמור ולהחזיק תורת אלהינו בידינו, על כן היו למחסה לנו ותחשב להם לצדקה, ואמרו חז״ל או בטולך או בטולא דבר עשו.
* ודע וראה כי חכמי הנוצרים הפקחים לא לבד שחוקרים ודורשין בתורה שבכתב ומפרסמין כבודה בכל העולם הרימו לה דגל, אכן גם לתורה שבעל פה היו למגן ומחסה עמוד נכון למועדי רגל. כי בעת שחשבו אנשים רעים וחטאים משלנו לכלות התלמוד ולאבדו מן העולם קמו פרקליטין טובים משלהם והצילוהו כמ״ש בספר החיים וזה לשונו: ושמעתי מזקני הארץ כי בימים שעברו עמדו איזה רשעי עמינו ושלחו ידם ולשונם בכלי חמדה זו )התלמוד( וחשבו לתת אותו לשריפת אש מפני לעג הדברים התמוהים שנמצאו בו לפי מעוט שכלם, וכמעט שגמרו מזימתם הרעה עד שהעיר ה׳ רוח חכם נוצרי אחד שעמד בפני השרים והעמים ולמד זכות על הספר הקדוש ]...[ וכמה חכמים מהם היו מליצים טובים לישראל ולאמונתם ותלמוד תורתם, ביחוד פפא דרומא גריגוריות ותלמידו אגוסטין וסיקסטוס ויושט ינוס רייכלינוס בערנהרדוס וזולתם רבים שהצילו את ישראל מפחים שטמנו הצוררים להם ובטלו כמה שמדות .ועוד צא ובחון מעשה ה׳ הגדול אשר עשה עמנו להפליא בגלותנו הזה שכמעט נשתכחה תורה אלולי שרים רבים וגדולים מהנוצרים שנתנו לכסף מוצא, וקבעו בדפוס כל ספרי הקודש הנמצאים בידינו ממקרא משנה גמרא מדרשים פוסקים ספרי דקדוק ספרי קבלה ספרי מוסר ,שו״ת סד״ה, דברי חכמה חידה ומליצה ושיר ובטבע ושאר החכמות .ובכלל, כל החיבורים הראשיים הם שהוציאום לאור עולם בתכלית היופי, ולולי זאת לא היתה יד אחד מאלף משגת אל אחד מהספרים הקדושים והחבורים היקרים, על כן בודאי חייבים אנו להם תשואת חן, ושבח לה׳ יתברך כי למחיה שלחם ה׳ לפנינו. ודי בזו כאן

וכל שכן באומות הללו שהם בעלי דת ודין ומאמינים בבורא עולם ומנהיג ומשכיר ומעניש וכמה עיקרים נאותים. אף על פי שאיוו לאלוהות הרבה, הם אינם מצווים על זה כמ״ש רבותינו ז״ל בן נח אינו מצווה על השיתוף )וכן הוא אומר אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים אע״פ שהוצרכו הזקנים לבטל תרעומת( .
עם שצריך לעיין בדבר זה כי כמדומה המשתף דבר אחר הוא ,שמניח כבוד האחדות במקומו לגמרי ומודה בעיקר אחד סיבת הכל מלך מלכי המלכים הקב״ה, אלא שמכניס אמצעים בהנהגה לצורך העולם השפל ככוכב ומלאך והרבה זולתן משלוחי ההנהגה האלהית ומשתפן בעבודה באמור שרצון מלך לחלוק מכבודו לעבדיו משרתיו העומדים לפניו ועבד מלך מלך. זו היתה דעת רוב עובדי עבודה זרה אשר מעולם כידוע. וכל אלו לא הרבו הרשויות כאשר עושים המשנים וכדומה בפיהם כמה התחלות ורשויות נפרדות עם היותן אומרים שהן האחדות. ובלשונם יכזבו לו ככל העולם על רוחם. השי״ת ישמרנו. יש לומר שאינם בגדר משתפים לפי שהמרבים בעיקרים הם מינים גרועים ביותר שהבוחר לו יותר מאחד אפילו אחד אין לו כמבואר בעצמו ואין כאן מקומו. )ובעוונותינו הרבים לפי דעתם המשובש מצאו להם ערים בצורות מיום שנמסרו ס״ת לחיצונים וכבוד אלקים הסתר דבר.(
מכל מקום דיינו שכל ישראל חושבים אותם לבלתי עובדי עבודה זרה. וכן אמרו רז״ל גויים שבחוץ לארץ אינן עובדי עבודה זרה אלא מנהג אבותיהם בידיהם .לכן יקר דמם בעינינו. אפילו היינו מושלים עליהם והיו כבושים תחתינו על אדמתינו, הרי אמרו )אף בעובדי עבודה זרה ודאין( הגוים לא מורידין אותן. ואין צריך לומר בחו״ל שאנו חסים בצלם שמחויבין אנחנו להגן עליהם כמו כן בכל יכולתנו. ולהצילם מן המות ומכל הפסד והיזק. ואף שמירת ממונם צריך להיות חביב עלינו ]...[ וכל זה פשוט לפיכך גופן אסור בהנאה לאחר מיתה כשאר בני נח כי אינם גרועים אם שומרים ז׳ מצוות בני נח ואם יעברו עליהם נענשין. וסוף יש להן תיקון אחר שקיבלו עונשן .יש להם מדור וחלק לעוה״ב כפי הראוי להם. וכבר אמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה״ב ולא אמרו פושעי אומות העולם נידונין לדורי דורות אלא בפושעין בגופן בעבירה כדרך שאמרו בישראל כמו כן, אבל שאר פושעים של אלו ואלו אינן נדחין לעולם ואית להו תקנתא ואינן דומין לבהמה שנפשה נאבדת מכל וכל[...]

וצריך אני גם להודיעכם שבענין איסור גזל וגניבה אין אצלינו חילוק בין ישראל לנכרי. ואגב אזכיר הנה גם כן מה ששמעו אזני בשבוע זו )שדרשתי זאת( כי ערל אחר חרש רעה על היהודים שמברכים בכל יום שלא עשני גוי. אמר היהודים אינם מחשיבים לגוי אלא כבהמה מפקירים דמו וקנינו ורכושו. אמרתי אני שגם זה הבל[...]
אבל הענין ברכה זו לפי שהגוי אינו מצווה בתרי״ג מצוות כמונו יוצאי מצרים ולכן אינו מצווה גם כן על שביתת שבת ויום טוב כמונו ,כמו שהוא ענין בברכותינו על שלא עשני עבד ושלא עשני אשה ,שהעבד גם כן אינו מחויב במצות רק כאשה, ואשה אינה חייבת רק במצות עשה שאין הזמן גרמא ונכנעת תחת בעלה והוא ימשל בה ,מכל מקום חביבין עלינו כגופותינו, כן הוא הענין בגוי. כי כבר עלה בידינו מן התלמוד שגזל הגוי אסור, וזה אפילו בעמים הקדמונים אשר לא ידעו את השם, ואף כשהיו מסורין בידינו על ארצנו. אבל האומות הללו שאנו חסים תחת כנפיהם והם מגינים עלינו לשמור תורתינו ומאמינים במתן התורה, ושומרים כמה מצות, ויש להם מדות חמודות, ואנו מצווים להתפלל בשלומם ככתוב דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום. שאפילו באומות הקדומות כשהיו ישראל שוכנים ביניהם בארצם וצוו חז״ל מפרנסין ענייהם ומבקרים חוליהם ומלווין וקוברין מתיהם על אחת כמה וכמה באומות הללו שהם אדונים לנו )אפילו אומות הקדומות שלא היטבו לישראל, ולא היו להם שום קורבה עמנו לא בתורה ולא במדות רמזה לנו תורה שהם מיושבי ארץ הלזו וקראה אותם אדונים ]...[( וישראל מחויב להכנע תחתיהן כל שכן ח״ו להעלות על הדעת לגזול אותם ולעשות שום מאומה רע להם. אם ככה תעשו אחי אזי אני ערב לכם ומובטח שתצליחו בזה ובבא, ותראו עולמכם בחייכם ,אראה ואשמח ויהיה למכאובי צרי, והיה שכרי.

]...[ וכל זה באומות הקדומות שלא היה להם יחס עמנו כלל וכלל ,על אחת כמה וכמה באומות שאנו חסים בצלם והם אחים עמנו בהאמנה בתורה ובנבואה ובשאר דברים ומדות טובות שנמצא בהם, והם לא הרעו לנו אך אדרבה מגינים עלינו בשמירת התורה, שבלי ספק אנו חייבים להשגיח ולחוס על שמירת קנינם ורכושם כשלנו ]...[ ובמקומות אחרים הארכנו יותר .

]...[ שאפילו אומות העולם גדרו גדר בעצמן אחר המבול, אין צריך לומר אומת הנוצרים שהוסיפה לה גדרים להרחיק עצמן אף מן המותר לישראל, אפילו מה שאין ערוה לנו וגם מה שהתירה תורה ,שהרי אף לקחת איש אחד שתי נשים כאחת אינם מתירים, ואחות אשה גם אחר מותה אחותה וקרובות זולת זה להם אסורים, ומשבועת אמת ומאבק גזל מוזהרים ,ולהם כמה מדות חמודות ומוסרים ישרים ,ומנקמה ומשטמה ואפילו לעשות רע לשונא חסידיהם נשמרים ,אשרם ואשרינו אם הם נוהגים עמנו כפי דתם <שנצטוו באונגליון שלהם למכה אותך על הלחי האחת תן לו גם השנית [...] ובדומה לזה חסידות הרבה שאם היו מקיימים אותם הציוויים ראויים הם לשבח גדול, ואז ודאי היינו מאושרים ומצלחים בגלותנו זה ביניהם במעלה עליונה, ואז בודאי לא היו נהרגים אלפים ורבבות מקדושינו אשר נשפך דמם כמים ושרפום ודנום בכמה מיתות משונות וקברום חיים [...] הלוואי והיו עושים ומקיימים המצווה עליהם לטובתנו באמת[...] >[...]
כי דבר ידוע הוא שגם הנוצרי ותלמידיו, ביחוד פויל ]=פאולוס[ ,הזהירו על שמירת תורת הישראלים, ואמרו שבה נקשרו כל הנימולים ]...[ אבל באמת גם לפי דברי כותבי האונגליון אין שום יהודי רשאי לעזוב תורתו ]...[ ובכאן מקשים על פויל מדידיה אדידיה, כי באקטא אפוסטולורוס )פט״ו( זכרו שמל את טימוטיאוס תלמידו <שהיה בן איש יווני, מעשי השליחים טז,3> ונסתבכו בזה מאד. כי פעולתו זאת סותרת למאמריו המוכיחים לכאורה שלדעתו המילה היא מצווה זמנית עד ביאת משיחם בלבד, והרי זה היה מעשה אחר ביאת הנוצרי.
אך דע נא וקבל האמת ממי שאמרו כי מכאן נראה בבירור שהנוצרי ושלוחיו לא באו לבטל תורה מישראל ח״ו, שכן כתוב במטיאוש ]=מתי[ )פ״י( שאמר הנוצרי לא תחשבו שבאתי לבטל התורה לא באתי כי אם לקיימה, אני אומר לכם אע״פ שיבוטלו שמים וארץ ,מכל מקום אפילו אות אחת או נקודה אחת מן התורה לא יבוטל אלא יקוים, על כן מי שיבטל אפילו מצוה אחת מן הקטנות וילמד לאחרים לעשות כן הוא יקרא קטן במלכות שמים[...]
ובזה תסולק הסתירה גם מדברי הנוצרי עצמו, שבאיזה מקומות מאונגליון משמע להו למלומדי הנוצרים שבא לתת תורה חדשה במקום תורת משה, ואיך אם כן אמר בפירוש שלא בא אלא לקיימה כנזכר. אבל הוא הדבר אשר דברתי שלא בא במחשבת כותבי האונגליון שבא הנוצרי לבטל דת יהודית לגמרי, אלא לאומות בא ,לייסד להם דת מן אז והלאה, ואף היא לא חדשה כי אם ישנה, הלא הם שבע מצות בני נח ששכחום העמים, חזרו שלוחי הנוצרי ויסדום מחדש ]...[ אבל לאומות העולם הניח שבע מצות בני נח שנתחייבו בהן מאז, מני ברוא אלהים אדם, כי על כן אסר להם הפסילים והעריות והדם והנחנקים <...> ואסרו להם מילה ושבת, הכל על פי דין ודת תורתנו המפורשת מפי חז״ל[...]
לפיכך תלמידי הנוצרי בחרו לאומות שאין נכנסים בדת יהדות במקום מילה טבילה ]...[ ועשו להם זכר לדבר השבת ביום ראשון <ובחכמה עשו כל זה, למען לא יכשלו לעבור על מה שבא הבאור בתורה שבעל פה שלא למול ולא לשבות מי שאינו בכלל ישראל ולא נכנס בדתם ברצון ]...[ ולכן גם הטבילה אינן עושין כדין וכדת הטבילה בתורת משה כדי שלא להוסיף על דברי תורה שלא בחרוה אלא לרמז בעלמא ולדמיון ]...[ וכן הדבר מה שעושין מיום ראשון שבת, לא לשביתה גמורה רק לתת זכרון ליום ראשון שבו נברא העולם נתכוונו, לשום חדוש העולם והבריאה בדעתם ומחשבתם לידע שיש לבירה מנהיג אשר עשאה יצרה ובנאה לרצונו ובחפצו הוא סותרה ומקעקעה לשעה[...]
אלא ודאי האמת הברור כשמש הוא שלא נתכוונו מכתבי האונגליון רק ליַפֹּוֹת היתר אכילת הטמאים לאומות בלבד, שבודאי מותרים המה להם, ועשו כן לכוונה טובה כדי שלא תכבד עליהם קבלת התורה במקצת כנ״ל, דהיינו שבע מצות, ופן ימאנו לשמוע אליהם. לפיכך התעצמו בזה, למען יאמינו בתורה ונבואה ויקבלו מה שיצוום ממנה בסבר פנים יפות, ולמען יניחו לישראל וייסיעום בשמירת התורה כולה ויטלו שכר עמהם ]...[ זהו ודאי האמת הברור בכוונת מיסדי נימוסיהם [...] אע״פ שיראה כן לפום ריהטא באיזה מקומות מהאונגליון כאילו מתכוונים להקניטנו, אבל גם את זאת עשו בשכל כדי למצוא חן בעיני האומות ]...[ כל זה תחבולה מהם כדי שלא יתקנאו האומות עוד בישראל ובתורתם, וציירו לפניהם כאילו בטלה התורה ועברה עם בטול ישראל מהיות עם לה׳, ושהם נכנסו תחתיהם וירשו מקומם בחסד חנם, בדו כל ההמצאה בשביל תועלת האומות שלא יהיו כבהמות שדי וחיותו יער ]...[ אך אחר זה ההמון נפתים לדברי כומרים עניי הדעת. במשך הזמן נשתקעו בדעות זרות, כי לא הבינו עצת קדומיהם )שצפנו מחשבתם האמיתית בלבם( ולא ירדו לסוף דעתם, נתרחקו מאוד מן המרכז, על כן הם את ישראל מתעבים>[...]
על פי הדברים והאמת האלה, מרגלא בפומי )לא כמחניף ]...[(, שהנוצרי עשה טובה כפולה בעולם ]...[ מצד אחד חזק וקיים תורת משה בכל עוז כנזכר לעיל באר היטב מה שאי אפשר להכחיש, ואין אחד מחכמינו שדיבר יותר מזה בפה מלא בחיוב קיום נצחי לתורה, ומצד אחד לאומות העולם, היטיב הרבה )אם לא יהפכו כונתו הרצויה אליהם כדרך שעשו איזה משוגעים, שלא ירדו לסוף דעת כותבי אונגליון ושלמו רעה תחת טובה.(
<והנה הדברים האלה לא היו תחלת מעשי בזה, לפקוח עינים עורות, וכבר הודעתי והשמעתי קולי אל בני אדם באופן הלזה [...] בכמה נוצרים פקחים שעזרו לישראל בשמירת תורתם וקיום דתם [...] והם גם כן דברי הר״מ ז״ל בסוף הלכות מלכים כשכתב שהנוצרי ונביא הישמעאלים באו לפנות דרך לפני גואל צדק שיבוא ב״ב. ואחר שיצאו דברי אלה לאור עולם בדפוס הראוני ספר מלחמת חובה שנדפס בקוסטאנטינה, בתוכו נמצאו דברי תשובות הרשב״ץ ז״ל על אודות אונגליון. והוכיח במישור גם הוא כמוני מדברי האונגליון עצמו אמיתת מה שאמרתי והכרחתי אני בכאן בקונטרסי זה מדעתי .באמרו שהנוצרים החטיאו כוונת ישו בזה, שלא כיון מעולם לבטל דת יהדות מישראל כי הוא ותלמידיו קיימוה. לא בא אלא להחזיקה ולהניח שבע מצות לאומות העולם, כך הם דבריו ז״ל, ממש סגנון אחד עלה לנו ונבואה קטנה נזרקה בפי ובקולמוסי, בהך מילתא בר מזליה אנא, הוא ז״ל אמנם הרחיב הענין יותר>[...]

איברא אעיקרא דדינא פירכא ותמיהא לי מנא להו הך מילתא לגמרי דאין רשאין לכלול זרע עשו בתפלה זו דתקשי להו כלל, והא דכוותה אמרינן בה הכי נמי ואת נח באהבה זכרת כו׳ על כן זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כו׳. ומי איכא מאן דאמר דבני נח לאו אומות העולם נינהו. וגם זרע עשו בכלל. והא גריעא טפי. דהא ודאי כל האומות במשמע. ואפילו אותן שאינן מזרע האבות. ולא עוד אלא שישראל אינן במשמע. כדתנן בהדיא אמר קונם לבני נח מותר בישראל. ואפילו הכי ליכא קפידא בלישנא כיון דלא מפקינן לישראל מכללא בהדיא כל שכן דליכא למיחש אי משתמע נמי זרע עשו בכללא דזרע יצחק .אדרבה, הכי עדיף ודאי דבלאו הכי הא מצלינן עלייהו כל יומא )כמו שכתבתי בהגהות התפילה בברכת המינים עמ״ש שם בס״ד באורך( ,על אחת כמה וכמה ביום הזכרון הקדוש שאפילו בעד הגויים הזרים ועובדי אלילים הנכרים אצלנו ואין להם יחס עמנו אנו מתפללים ,צריך לומר כן בבני עשו, הלא אחינו הם. על כן לעניות דעתי דקדוק זה שלא לצורך הוא והנוסח הקצר טוב ויפה ועולה על כל פנים, עליו אין להוסיף ממנו אין לגרוע, המוסיף גורע המקצר מוסר פורע.

המינים – הם אפיקורסים, נקראים כן על שם אפיקורס היווני שם רשעים ירקב, שכפר בהשגחה לחשבו העולם הפקר לית דין ולית דיין חס ושלום ]...[ והתבונן מפלאות תמים דעים אשר הופיע רוח קדשו על מתקני תפלותנו תפלת ישרים רצונו, כי מן אז והלאה כמעט נעקרו אלה הכתות מן העולם עד שלא ימצא להם כת ידועה בעולם, אם לא יחידים יסתירו עצה והיה במחשך מעשיהם ורשעים בחשך ידמו .כי עכשיו כל האומות הראשיות מאמינים בהשגחה וחפצים ביחוד. ועדיין התפלה צריכה מחמת שרשים הרעים הנשארים שלא יתפשטו להיות שורש פורה ראש ולענה[...]