במהלך ההיסטוריה שלנו, חווית הקיום היהודי הייתה של בדידות, כפי שניבא בלעם "עם לבדד ישכון". היום אנחנו זוכים סוף סוף לחיות ביחד באחווה עם עם אחר, הלא הם הדרוזים החיים בתוכנו, מתוך שותפות אמיתית גם בזמנים הכי קשים. עוד ב1167 בנימין מטודלה נפגש עם דרוזים במהלך מסעיו במזרח התיכון והעיד עליהם שהם אוהבי יהודים. בין יהודים ודרוזים דמיון בגורל כמיעוט נרדף וכן שיתוף ערכי: נוסף לאמונה באלוהים אחד, לדרוזים כמו ליהודים חשיבות עליונה לערבות הדדית, ואחד משבעת המצוות ("תעאלים") שלהם היא הגנה לאחים.

בפיגוע דריסה בירושלים בשנת 2014 נרצח קצין מג"ב הדרוזי ג'דעאו אסעד ז"ל , והשאיר אחריו אלמנה צעירה וילד בן שלש שלא יזכה לגדול עם אבא שלו. החלטתי שעלי ללמוד מאחינו הדרוזים לא להסתפק בשותפות בכאב בלב אלא ליסוע לבית ג'אן לנחם את המשפחה.
עשרות אבלים יושבו ביחד בספסלים בבית העם השוכן בלב הכפר (בנוסף למשפחת אסעד, היה עוד שלשה משפחות שישבו שבעה על יקריהם באותו זמן). להפתעתי, כאשר נכנסתי, כל האבלים עמדו כאיש אחד. הסתכלתי מסביב כדי לנסות להבין מה קרה, ואז התברר שכל פעם שנכנס מנחם (מה שהתרחש כל כמה דקות) לא משנה מי הוא, האבלים כולם עומדים לכבודו. "זה מאוד קשה לעשות את זה מהבוקר עד הערב, אבל מי שטורח לבוא אליך לנחם, צריך לכבד אותו" הסביר לי הדוד של ג'דעאן. המנהג הזה תפס בעיני את התכונה שזהיתי אצל הדרוזים כאשר ראיתי כיצד הם מנחמים יהודים שנרצחו בפיגועים, היכולת לראות את הזולת ולפתוח את הלב כלפיו. לא מפתיע אם כן, החיבוק חם שקיבלתי בבית העם, והמשפחה הושיבו אותי על יד האבא של ג'דעאן, ובו ברגע מנותן תנחומים הפכתי להיות מהמקבלים כאשר כולם עברו לפני השורה של האבלים וברכו גם אותי.

תוך כדי שאני מוקף בדרוזים אני נזכר שעל פי מסורות הדרוזי הנביא הגדול שלהם הוא יתרו, חותנו של משה. התורה מספרת על האהבה הגדול ששרתה בין משה ויתרו, וכן העין טובה של יתרו על ישראל :

וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם... וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה ה' לְיִשְׂרָאֵ֑ל (שמות יח:ז-ט).

משה אף הזמין את יתרו להיכנס אתו לארץ ישראל: "לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יה' דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל:" במדבר י כט). אחרי שיתרו סירב , משה התחנן"...וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ"
מתוך תחושות אלו לא יכולתי להתאפק ושיתפתי את הנוכחים ברחשי לבי של ידו מכוונת של האלוהים בסיפור המרגש של חיבור שבין היהודים והדרוזים, של התיקון הגדול שממשיכיו של משה חיים באחווה ובשלום יחד עם ממשיכיו של יתרו., של התחדשות של המערכת היחסים הייחודי שהיה בין יתרו ומשה, ושל מימוש משאלת לבו של משה שגם יתרו יחיה אתו בארץ הקדושה הזאת.